רוב המנויים בכותרת עייננם עם בגירות, ורבים מהם מנהלים מערכות יחסים כביכול מרצונן של המטופלות - התלמידות. במקרים רבים ברגע מסוים הקרבן מבינה שרומתה, טאז עולה שאלת חלוקת האחריות. לשאלה פן אתי ופן משפטי.
ניקח למשל רב, או מורה שלימד אמנויות לחימה, או מורה רוחני, וכו', הפועל לפי המודל המוכר של ה"גורו", הנחשב כיום לפינה אפלה של פתולוגיה חברתית. בדרך כלל בעל המרות פועל בחשאיות ובסמכותיות. לעתים קרובות הוא מגבש קבוצה חברתית סגורה והדוקה, שמאפייניה כבר נותחו ותוארו במקומות רבים (קבוצות "גורו"). הוא מציע הדרכה לחיים, הן במסגרת הרצאותיו בכיתות הן במפגשים אישיים עם התלמידים, במקרים רבים הוא נוהג בנדיבות רבה, ועל ידי כך מיטשטשים הגבולות יחסיו עם תלמידיו בין עסקאות הענקה, הדרכה, ייעוץ וטיפול תמורת תשלום, ובין יחסים אישיים יותר חברות ותמיכה אישית, העוברים בקלות ליחסים מיניים (מה שמקובל לקרוא 'אינטימיים' או אפילו 'רומנטיים, ועל כך אני מתקוממת).
דוגמאות יש לצערנו בשפע, והמעוניינים והמעוניינות יוכלו למצוא מידע רב מרוכז באתרו של אלכס לוין, המוקדש לנושא, וראו לאחרונה גואל רצון, וכמה מקרים מפורסמים אחרים, כמו והפרופ' עתיר התארים סטנלי שניידר, שהתחזה לגניקולוג, ניר לוי, שעסק בהוראה ובמתן טיפולים במגוון שיטות, המורה הרוחני אשר פינטו, והרבנים גפני ומוטי אלון. דומה שיותר מכול נפוצה התופעה בתחום אמנויות הלחימה, וראו את המקרים של דני חזן (קראטה), יהודה אופנר (קונג פו) והגנה עצמית לנשים היום מדריך נוער ויועץ זוגי, אף מפעיל אתר metarforum.com, יוסף פלנט (קפוארה) ואחרים.
השאלות העולות בהקשר זה אופייניות למקרים המתוארים לעיל. הן בשיח הציבורי הן בדיון המשפטי חוזרת ועולה הטענה שכל עוד הנשים בגירות (כלומר לא קטינות) וכל עוד הנתבע לא הפעיל כוח פיזי, אזיי האחריות על המעשה מוטלת שווה בשווה על הגבר ועל האישה. לעניין זה יש לומר:
א. הבעיה מתעוררת בכל תחום שבו הגבר נמצא בעמדת רוחנית של יתרון (יחסי מטפל מטופלת) או מתוך הגדרת תפקידים בחברה (יחסי מרות): מטפל, מפקד, בעל משרה בכירה, מורה, מדריך רוחני, רב.
ב. בכל תחום יש כללי אתיקה פנימיים. בממד אחר, הכללים של כל תחום מוגדרים גם ביחס לחוק המדינה.
ג. כשמדובר במטפלים ובמדריכים רוחניים יש משום הסכם, בדרך כלל לא-כתוב, בין המדריך והמודרכת על כך שהיא מבקשת שהוא יהיה מורה הדרך שלה במקטע מסוים בחייה, בדרך כלל בהקשר של קשיים אישיים שלה, כשהיא מוצאת שהיא איבדה את הניווט האישי שלה בעצמה.
ד. מתוך כך נובע שהמודרכת נותנת במדריך אמון מלא, מוותרת במידה גדולה פחות או יותר על שליטתה בניווט חייה ומפקידה אותה בידיו, על בסיס ההבטחה שלו וההנחה שלה שהוא ינחה אותה לטובתה ולפי האינטרסים שלה.
ה. בתנאים האלה מתבקש שהמדריך יקפיד הקפדה יתרה לא לנצל את הסיטואציה כדי להפיק תועלות לעצמו. התמורה היחידה המשתמעת מההסכם ביניהם היא התמורה הכספית, וכמובן, הסיפוק הרוחני שלו על כך שהוא עוסק בתחום של עזרה לזולת.
ו. בייחוד נכון העניין בתחום המיני:
ו1 שכיח שקשיים או תהיות אישיות בתחום הזה דומיננטיים מאוד בין מגוון הבעיות שבגללן המודרכות מגיעות להדרכה ובגללן הן מוכנות להסכים הסכם כמתואר בסעיף ד.
ו. בתהליכי ההדרכה או הטיפול, נסיבות המפגש בין המטפל למטופל/ת או המדריך למודרך/ת מטבעו הן כרוכים באינטימיות, מפגש ביחידות בקרבה פיזית במצב רגשי פתוח ובהסרת הגנות המודרכת, שהם תנאי מתקבל על הדעת ובעצם הכרחי להצלחת התהליך.
ו3 העירור המיני מפעיל מנגנוני התנהגות רגעיים רבי-עוצמה שעלולים בקלות להשתלט באופן זמני על הבחירות היסודיות של האדם. כל בר דעת יודע שה"מעידה" היא אחת החוויות השכיחות והקשות בחיינו, ושמסלול חיינו המוסרי, המשפחתי והחברתי נמצא תמידית בסיכון של יירוט רגעי בגלל השתלטות המניע המיני. לכן המדריך המצליח לעורר את המניע הזה מתגנב בסתר לחדר הפיקוד של המודרכת ומשתק שם את מערכת הבחירה האישית והשליטה שלה באופן רגעי, כדי שבמצב זה הוא יוכל להפיק את הנאותיו האגואיסטיות מהמצב.
ו4 גודלה של הפגיעה במטופלת/התלמידה הוא קריטי. פגיעה בתחום המיני היא פגיעה בשורש הנפש, זיכרון שנשאר בגוף ובנפש לתמיד, צורב, חודר למעמקי התת-מודע, קשור לגרעין הפנימי של הדימוי העצמי, של הכבוד, של השליטה העצמית, של היכולת לבחירה אישית, של תחושת הערך העצמי. עדיף שהמדריך יגנוב את ארנקה של המודרכת (ואם הוא זקוק, ישתמש בכספה ללכת לזונה) מאשר שיגנוב את זכותה על גופה-נפשה בצורה כזאת.
ז. מכל זאת עולה שהשאלה היא בעיקרה שאלת מוסרית. דא עקא שבחברתנו אין בתי דין לענייני מוסר, ואפילו בית הדין לצדק הוא מקרה מיוחד של תסכול אחרי סופו של תהליך שבו בתי הדין הרגילים עשו דין אך הנפגעים מרגישים שהדין לא מיצה את הצדק. מכיוון שאין בתי דין למוסר, הולכים לבית משפט רגיל. כאן עולים שני קשיים גדולים:
ז1 בית משפט אינו יכול לפסוק ביחס לפגיעה המוסרית והרגשית, אלא רק ביחס לפגיעה בחוק. כאמור, באזורי התחום האפור, הפגיעה האישית עמוקה הרבה יותר ממה שהחוק מסוגל להגדיר. ובדרך כלל גם בתחום השחור לבן, ניצול מיני של קטינים, אונס, מעשים מגונים והטרדה מינית רווחת התחושה שהדין אינו ממצה את מידת הפגיעה המוסרית.
ז3 התהליך המשפטי מחייב את המתלוננת לעבור תהליך של חשיפה פומבית של פרטי הפגיעה, והיא חייבת לעשות זאת מול מערכת שמבחינתה היא מערכת המציצה בסיפור הפגיעה שלה וחושפת אותו כמו במופע פורנוגרפי: חוקרי המשטרה, הסנגור של הנתבע (שיעשה ככל יכולתו להגביר את האפקט הזה), ואפילו, עם כל הכבוד, חבר השופטים, שבסופו של דבר יושבים וכותבים בכובד ראש טקסטים פורנוגרפיים בתיאור המקרה להצדקת פסיקת הדין.
ז5 חלקים גדולים בחברה להוטים להטיל את האחריות על המתלוננות, וכך יש בצד תהליך ההתקוממות והתקדמות המשפט גם חגיגה צדדית של קריאות משפילות ומבזות על האישה המפתה, המנצלת לרעה את זכותה לתבוע את תביעת ההטדה המינית בשם כל מיני אינטרסים זרים.
ז4. התהליכים הללו אורכים שנים, ובשנים האלה עלולים חייהן של הנפגעות-המתלוננות להשתבש לחלוטין.
לאור כל זאת יש להבין את משמעות רוב פסקי הדין במקרים האלה כמשמעות של פשרת הדין ולא של מיצוי הצדק והמוסר: רק עד כאן הצליחו הנפגעת ונציגיה לנסח את אירוע פגיעתה במונחים משפטיים, ועד כאן הצליח הנתבע ונציגיו להתיש ולהחליש את הנפגעת בדרך לפסיקת הדין ועל ידי כך להוסיף חטא על פשע ולפגוע בה פגיעה נוספת.
שלמי תודה: לאלי גיא, שפרסם מאמר ברוח זה במקומות שונים ברשת, והרשה לי לעבד ולפרסם אותו מחדש במסגרת הנוכחית.
אני מנהלת את העמותה להגנת המגדר המודחק, וזהו המאמר הראשון שאני מפרסמת במסגרת פעילותי להפצת המודעות לזכותיהן של נשים על גופן ונפשן
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
