בכל יום ששי, יש בקניון שלנו יריד שמושך המוני אנשים. דוכנים נפרשים לצידי המעברים מתמלאים בכל טוב, תכשיטים, ציורים, עבודות יד, אוכל ומה לא. היוזמה הפרטית פורחת, ריחות של בישול ביתי ממלאים את החלל ואנשים גודשים את המקום. אני בטוח שאתם מכירים את החוויה הזאת ממקום מגוריכם. אתם הולכים בקניון הומה אדם ובלי לשים לב מתרחש משהו די מדהים! אנשים לא מתנגשים אחד בשני.
יש אנשים שהולכים מהר ויש שהולכים לאט, יש שהולכים עם בן זוג ויש שהולכים לבד. אנשים צועדים ואז לפתע עוצרים ובכל אי הסדר הזה, אנשים לא מתנגשים. אנשים הולכים זה מול זה ובשלב מסוים, משהו יפנה את הדרך. בים למשל, כששני כלי שייט ממונעים, שטים אחד לכיוון השני, ישנה הגדרה ברורה איך לפעול. הגדרה שמעוגנת בחוק. כל אחד צריך לפנות ימינה וכך מונעים התנגשות. בקניון, אנשים לא נעים לפי כללים ועדיין לא מתנגשים כי הם יודעים מי צריך לפנות למי. האנשים שמפנים את הדרך במפגש אחד, יהיו אלה שיפנו את הדרך ברוב המפגשים ואילו האנשים שעבורם מפנים את הדרך, ימשיכו ללכת ישר ואנשים אחרים יפנו להם את הדרך.
באנו לכאן, לעולם הזה והדבר שאנחנו מחוברים אליו הוא הקיום הפיסי. גם מי שמאמין בגלגולי נשמות, ידע לספר שכשהנפש נכנסת לגוף, לא זוכרים את מה שהיה ומתחילים מסע חדש, תחושה של מסע ראשוני. אדם לא קם בבוקר ושואל את עצמו: "האם אני קיים?" הקיום הפיסי שלנו הוא נקודת המוצא. יש שיגידו שזה כל מה שזה. אולי ואולי לא. זה ממש לא רלוונטי לתופעת אי ההתנגשות, ופינוי הדרך בקניון.
אנשים שמחוברים לעצמם, עם שתי רגלים על הקרקע מקרינים את היציבות הזאת החוצה. הם לא מתעסקים באופן שהם נתפסים בעיני אחרים או באיך להתאים את עצמם למה שמצפים מהם. הם נטועים באדמה ומשדרים נוכחות, "אנחנו כאן!". תכונת הקרקוע הזאת מאפשרת לאנשים אחרים לראות אותם ולשמוע למה שיש להם להגיד. כשהם הולכים בקניון אנשים שבאים מולם מרגישים את החיבור שלהם באדמה. כמו שנעקוף עצים שנטועים בדרכנו כך נעקוף את אותם אנשים בקניון, וככול שהחיבור שלהם לאדמה חזק יותר כך הנוכחות שהם משדרים עוצמתית וברורה יותר.
אני יושב בבית קפה וכותב שורות אלה, כולי התמסרות לרוח, ולנגד עיני ממש, התופעה הזאת חוזרת על עצמה באופן אחר. מישהו מחפש כסא. שואל את האנשים סביבי לכסא פנוי. אני, מרים את הראש ואומר לו שהכסא לידי פנוי אבל הוא לא שומע. אני לא ממש מחובר למקום והוא לא ממש שומע אותי.
אפשר לתת לזה המון הסברים. למשל שדברתי בשקט, שדעתו של האיש הוסחה ועוד הסברים שונים. אני מאמין שלא הייתי מחובר באותו הרגע לקרקע ולכן כמעט ולא נשמעתי. מי צודק? אפשר לבדוק את זה בצורה פשוטה.
ביום ששי הקרוב כשאתם תהיו במקום הומה אדם, תערכו ניסוי פשוט: תצעדו רגיל ופשוט שימו לב לתופעה. אחריכן תעצרו, תדמינו שאתם מלכים או מלכות. תנשמו עמוק, תמלאו את החזה, תרגישו את הצעדים שלכם על הקרקע ותלכו בראש זקוף ובביטחון קדימה. תחוו את התופעה המדהימה שהרוב הגדול של האנשים יפנו לכם את הדרך.
חיבור לאדמה מאפשר לאחרים למצוא אותנו, להתחבר אלינו ולשמוע את מה שיש לנו להגיד.
כשיש לנו רעיון מעולה, בין אם זה, בילוי משפחתי עם אופי אחר, או בין אם זה כיוון חדש בעבודה שעשוי להביא לתוצאות עסקיות מדהימות. אם נרגיש בטחון, עם רגלים באדמה. אם נרגיש מקורקעים ויציבים, נצליח להעביר את המסר לאחרים. אם לא נהיה מחוברים, אפילו אם אלוהים בכבודו ובעצמו יבקש מאיתנו להעביר משהו לאחרים, כמו נביאי הזעם מהתנ"ך, והראש שלנו יהיה בשמים אבל הרגלים לא על האדמה, איש לא ישמע את מה שיש לנו להגיד.
היוגים מתארים את חיינו על פי זרימת אנרגיה. מה שאנחנו קולטים ומשדרים הם תהליכים אנרגטיים. כמו שאור הוא אנרגיה שמופצת ונקלטת בעין, כך יש אנרגיות נוספות שאנו משדרים וקולטים באופן אחר. כל אדם משדר את המידע האנרגטי שלו וכששני אנשים צועדים זה מול זה שניהם קולטים ומשדרים מידע שיגרום לאחד להמשיך לצעוד ישר ולשני לפנות לו את הדרך.
ברגע זה ממש עוברת אנרגיה דרככם ולידכם עם מידע שקשור לקניות, לעסקאות, לטיולים ולאהבה. האנשים שלידכם קולטים את האנרגיה הזאת באמצעות הטלפון הנייד שלהם, שהופך את האנרגיה הזאת לקול והם שומעים את מה שמדברים אליהם מהצד השני, גם אם זה בקצה השני של העולם.
היוגים לא הסתפקו בתיאורים ובתיאוריה של צ'אקרות כמרכזי אנרגיה בגוף, אלה מצאו תרגילים וטכניקות שמשנות את זרימת האנרגיה בגוף וכך משפיעות על הרגשתנו, על בריאותנו ועל מה שאנחנו משדרים לסביבה.
הקרקוע שייך לצ'אקרת הבסיס (Muladhara). הצ'אקרה הזאת קשורה לקיום הפיסי שלנו, לארציות, לבריאות, ולעולם החומרי. צ'אקרת בסיס פתוחה ומאוזנת, תחבר אותנו לחוויה הפיסית של הגוף להיות נוכחים, להביע את הצרכים החומריים שלנו, להישמע ולהשיג. התרגילים והטכניקות מתאימות לכל אחד בכל מצב גופני ונפשי ואפשר לבצע אותם בכל מקום, באוטו בסטודיו, במשרד או ברכבת, בהליכה, בישיבה ואפילו בריצה.
ממש כמו ניסוי ההליכה בקניון. כדי לנסות ולהיווכח בגוף ראשון. בשונה מהאנרגיה של הטלפון שמעבירה רק שיחה, התרגול מחולל שינויים מהותיים ובהתאם למה שמתאים לנו.
ארכימדס אמר "תנו לי נקודת אחיזה ואזיז את העולם ממקומו". אם נהיה נטועים בקרקע, נפתח חסימות בצ'אקרה הראשונה, יהיה לנו הבסיס לעשות הכול.
אורי זיצק, מרפא ומטפל בשיטת סאט נאם ראסאיין SNR ובשיטות מעולם היוגה. www.snr.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
