הגדרות - יוצרות גדר , שינוי בפרשנות להגדרות - יוצר מדרגה.
"גם לך כנראה יש בעיית קשב וריכוז" אמר לי ג' מאמן ל'בעיה' זו ומומחה בתחום, במפגש חברתי. הרמתי גבה. כעסתי על ה'אבחנה' המקצועית והכחשתי אותה בכל תוקף.
כשחקרתי עם עצמי, לאחר כמה ימים את סיבת הכעס מצאתי : א. זריקת "אבחנה" כל כך ברורה, בסיטואציה חברתית, לא נראתה לי מקצועית אצל אדם שהחשבתי אותו ככזה. ב . ההגדרה החדשה שהולבשה עלי החלה להעסיק ולהטריד אותי בפעילויות היומיום והתחלתי לבחון את מעשי מתוך הפריזמה של "בעיית קשב וריכוז".
התחלתי לחיות מתוך ההגדרה. מרגע זה ואילך, כל חוסר ריכוז קל או חלקי, כל שימת לב לרעשים מסביבי, כל דחיית פעולה, הביאו לתודעה שלי את ה"אבחנה".
לפתע, במבט לאחור, כל אירוע בחיי החל להיצבע בצבעי ה"אבחנה" וקיבל משמעות ופרשנות אחרים, שונים לחלוטין מכפי שהיו להם עד כה. שאלתי את עצמי, האם חייתי באמת את החיים האותנטיים שלי או שמא, בגלל חוסר ההגדרה המלומדת, חייתי חיים אחרים?
הייתכן כי לו חייתי את חיי לאורה של "אבחנה" זו, הייתי יכולה להיעזר יותר בגורמי טיפול מקצועיים והייתי יכולה להיות הרבה יותר מוצלחת מכפי שאני כיום? התחלתי לחוש תחושת פספוס והחמצה. משהו התערער ויצר אצלי חוסר איזון זמני.
ומכיוון שבאופיי אני אדם מאד מאוזן, או לפחות זו הפרשנות שלי לחיים שלווים ומסודרים, התחוור לי לפתע שדווקא החיים במחיצת עצמי ללא הגדרה ופרשנותה, הם אלו שאפשרו לי להיות מי שאני.
חשתי יותר ויותר ברת מזל שהגדרה זו לא ליוותה אותי במשך שנותי. לו הייתי חיה מתוך פרשנותי את המושג "בעיית קשב וריכוז" הייתי לבטח נעצרת במקומות רבים בהם פרצתי דרך דווקא מתוך פרשנותי את עצמי כיכולה ומסוגלת, ומתוך הפרשנות המעצימה למשפט : "השמיים הם הגבול" .
ומכאן נדדה המחשבה אל עולמנו כאנשי מקצוע ,כמאמנים: כמה מהירה היא הדרך לתייג את המתאמנים, את מה שהם אומרים, מה שהם חושבים, את מה שהם עושים, גם את מה שהם לא עושים .כמה נכון לנו המושג "לבוא נקי" לאימון, להגיע ללא אג'נדה משלנו וללא כל פרשנות למה שקורה למתאמן. כמה חשוב לדבר על העובדות, לשאול עליהן לתת למתאמן חופש מלא ליצור ולבחור הגדרות ופרשנויות מעצימות שיקדמו אותו למטרותיו.
נזכרתי, איזו תפנית חלה בי כשהחלטתי לוותר על ההגדרה עם הפרשנות הישנה לגבי היותי "דור שני לניצולי השואה" (לא! לא ויתרתי על העובדות, אני אכן דור שני לניצולי שואה ואני גאה בכך) . איזה שינוי מדהים יצרתי ונוצר כשבחרתי לחיות מתוך פרשנות חדשה לחיי: אני - אני. אני - מי שאני רוצה להיות.
מרגע זה, לא הסכמתי יותר לחיות את חיי מתוך החרדות שהוטמעו בי משחר ילדותי, מתוך הפחדים הנובעים מהידיעה שדברים רעים קורים ולכן עלינו להיות זהירים ולהימנע מכל עשייה שיש בה סיכון.
חרדה, הייתה בת לוויה צמודה במהלך שנותי . החרדה של אימי - ילדת שואה שאיבדה את אביה בגטו - לחיי ילדיה, השפיעה על כל תחום בחיי. גדלתי וחייתי מתוך הידיעה שהסכנה אורבת בכל פינה. כילדה , המשמעות הייתה לכבד את בקשותיה של אימי או להתמרד נגדן. הפרשנות שיצרתי אז לדבריה הייתה - החיים הם מפחידים, קשים , קורים בהם דברים איומים ולכן, מתוך זהירות עלי לכבד את בקשותיה.
וכך חייתי. ואולי כך חיו גם ילדי. זו הייתה הפרשנות שלי לחיים של ניצולי השואה ודורות ההמשך: עלינו להיזהר על מנת להמשיך את שרשרת הדורות.
וברגע אחד, מתוך תובנה שעלתה בי לאחר שנחשפתי לחומרי רקע רבים בתחום האימון ובמיוחד בנושא יצירת פרשנויות לחיים, בחרתי לוותר על הפרשנות הזו,המעכבת ומונעת את החיים
וואו. איזה חופש.
הפרשנות החדשה שיצרתי לחיים: החיים הם כל מה שאני רוצה שייקרא חיים , אפשרה לי דברים רבים שלא היו זמינים לי בעבר .
מתוך הפרשנות החדשה , למשל, התחלתי יותר לטוס בהנאה ובמיוחד למקומות רחוקים.
במשך מרבית השנים פחדתי לטוס כיון שכל מה שדמיינתי היה נפילת הדבר הענק הזה בעל הכנפיים והתרסקותו. בטיסות קצרות שעשיתי, (מקסימום 4 שעות) נזקקתי לכדורי הרגעה חזקים שירדימו את התחושות. טיסה פירושה היה - מוות. 'מתתי' פעמים רבות בטיסות. תחושות המחנק והדופק המהיר דמו בעיני למוות ההולך וקרב בכל רגע.
כשויתרתי על הפרשנות הזו ומתוך יצר החיים ויצירת משמעות, בחרתי לייצר פרשנות חדשה - טיסה פירושה חקר מחוזות חדשים וחשיפה לאורחות חיים שונים - ומתוכה נפתח בפני העולם הרחב. וכיום, טיסה עבורי היא מעבר מנקודה א' (המצוי) לנקודה ב' (הרצוי) מתוך הנאה , הרפתקה ומימוש האפשרויות המצויות אי שם על הכדור.
פרשנות יכולה להיות כובלת ולייצר רפש בחיינו, אך יכולה גם לשחרר לחיים מלאי הנאה ואושר ולייצר פשר ומשמעות. הבחירה בייצור הפרשנות היא כולה שלנו . חופש הבחירה ניתן לנו מאז ומתמיד וככל שנשכיל להבין כי החיים הם חד פעמיים ותוכנם ואיכותם תלויים בנו, כך נוכל להשתמש יותר ויותר במתת האלוהי שקיבלנו : היכולת לשינוי וטרנספורמציה בהגדרות העצמיות וביצירת הפרשנויות ונקודת המבט שלנו לכל אירוע בחיים.
ואסיים במשפט שתרמה לי חברתי הטובה והמאמנת רונית פיינשטיין:
"כמה אוויר יש מעבר לגדר.איזו תחושת חופש יש אחרי שפסקנו מלדגור על המחשבות המוכרות שלנו והתחלנו לטפס מדרגה אחר מדרגה בארץ שמעבר לגדר, בארץ של המחשבות החדשות והאפשרויות האינסופיות..."
דליה נקר
מאמנת להצלחה C.S.C
ומאמנת לעיצוב החיים ובגמלאות , במרכז "גילמהות" לייעוץ ואימון לגמלאים ובני משפחתם.
דליה נקר - מאמנת ועובדת סוציאלית, מנהלת "גילמהות" מרכז לאימון וייעוץ לגמלאים ובני משפחתם.
www.gilmahut.co.il
מדריכה , מנחה ומכירה מאמנים, מייצגת את בי"ס SUN מארצות הברית, להכשרת מאמנים.
www.successunlimitednet.com
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
