רק כאן... בישראל 

צפצוף קטר, פסי רכבת,
- מי בחיים נשאר?
את מי אכלה שם השלהבת
או בחיים נקבר?

עכשיו השקט... כה נפלא,
רק שער מעטרת...
כותרת, שכמו זיכרון עולה:

"עבודה היא משחררת".

בשביל סלול אבני חצץ
השיירה זוחלת,
"הי!- מי בבכי שם פרץ!?"
בתוך מחול איוולת.

הרים, הרים של מזבדות,
בגדים ונעלים.
למה אספו כאן שערות?
למה עקרו שיניים?

מי יבקש לו להחזיר
את ים של משקפיים?
האם יוכלו הם להסתיר
זוועות מהעניים?

כן, מה תמימות המרחצאות,
אך זרם אין ניתז.
במקום המים... מפלצות,
הזרימו כאן רק גז.

ומה עושות המשרפות,
שמעלות עשן?
הן מאכלות את הגופות,
עמוק בתוך כבשן.

כל מנגינות העליזות,
אשר ליוו שבויים,
של נשמות האבודות
במצעד של החיים.

את דגל הכחול לבן
אניף בכל תבל
עם יהודי תמיד איתן
רק כאן ... בישראל.

.. ואולי, עוד יהיה כאן טוב,
אם נשכיל לכבד ולאהוב ..

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי