אי מתן דגימת אוויר ינשוף - יכול להוביל לזיכוי מעבירת נהיגה בשכרות  

מדי יום ביומו מוגשים לבית המשפט כתבי אישום בעבירה של נהיגה בשכרות על סמך סירוב נבדק לספק דגימה של אוויר נשוף במכשיר הינשוף על פי דרישת שוטר.  לעתים רבות, אין מדובר בסירוב מילולי מפורש להיבדק, אלא השוטר הבודק מסיק מהתנהגותו של הנבדק את אותו סירוב -  למשל:  משיכת זמן עד הבדיקה, נשיפה שאינה מספיקה בכדי לבצע את בדיקת הינשוף וכדומה. 

האם ישנה דרך להתמודד בבית המשפט בכתב אישום המייחס נהיגה בשכרות לאור סירוב להיבדק ?

לאחרונה ניתנה הכרעת דין בבית המשפט לתעבורה בירושלים, אשר זיכתה נאשמת מעבירה של נהיגה בשכרות, במסגרת כתב אישום שהוגש נגדה, אשר ייחס לה סירוב לתת דגימה של אוויר נשוף במכשיר הינשוף לפי דרישת שוטר.

במסגרת התיק הנ"ל, נבחנה טענת הנאשמת, לפיה לא הצליחה, בשל מצבה הרפואי, לספק דגימת אוויר נשוף לבקשת השוטר, ולפיכך, למעשה, אין לראותה כמי שסירבה ליתן דגימה.

בפסיקה נקבע כי ככלל, כשנבדק נושף כמות אשר אינה מספקת לשם מתן תוצאה על ידי מכשיר הינשוף, רואים בהתנהגותו כדי לבסס הנחה שהוא, למעשה, ביקש להכשיל את הבדיקה. התנהגות זו נתפסת כסירוב למתן דגימה של אויר ינשוף.

עם זאת, הנבדק יכול להוכיח כי יכולת הנשיפה שלו הושפעה על ידי גורמים אחרים, אשר לא אפשרו לו לתת את אותה הדגימה.

[למידע נוסף  - עו"ד פלילי - נהיגה בשכרות]

כבר במועד האירוע טענה הנאשמת בפני השוטרים כי הינה במצב בריאותי קשה ובהמשך אף הציגה תעודה רפואית המציינת כי במועד הרלבנטי היא סבלה ממחלות הקשורות בדרכי הנשימה, מה שהקשה על מסירת אותה דגימת אוויר נשוף מבוקשת.

בנוסף לחקירתה של הרופאה, עורכת התעודה הרפואית, על ידי המאשימה, העיד בבית המשפט עד מומחה מטעם הנאשמת, אשר פירט לגבי המחלה ממנה סבלה הנאשמת במועד האירוע ועל השפעתה של המחלה על יכולתה של הנאשמת לתת דגימה של אוויר נשוף.  קביעתו של המומחה כי ברוב המקרים שבהם אדם סובל ממחלה זו לא יוכל לבצע פעולה של נשיפה באופן מלא סיפקה את בית המשפט, אשר קבע כי בנסיבות אלו לא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשמת אכן הכשילה את בדיקת הינשוף ולכן לא ניתן לייחס לה סירוב למתן דגימת אוויר נשוף.

עם קביעתו זו, בחן בית המשפט האם ניתן להרשיע את הנאשמת בעבירה של נהיגה בשכרות על סמך ראיות נוספות שהוצגו בפני בית המשפט.- ראיות שאינן מדעיות או שלא על בסיס הסירוב להיבדק.

בית המשפט בחן במסגרת הכרעת הדין את דוחות השוטרים שהיו במקום בצירוף ובהתאמה לעדויותיהם בבית המשפט.  במסגרת זו קבע כי ריח חזק של אלכוהול מפיה של הנאשמת כאינדיקציה יחידה, אינו יכול, כשלעצמו, ללמד כי הנהג היה נתון תחת השפעת אלכוהול בעת האירוע.

לבסוף הגיע השופט למסקנה כי לא ניתן להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי אכן הנאשמת נהגה בשכרות וזיכה אותה.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי