הקיץ השיאו ורבים מאיתנו מתכננים ומשתוקקים לצאת לחופשה ובכך לנצל את ימי החופשה אשר צברנו במהלך שנת העבודה האחרונה.
מעבר להגיון הבריא אשר אומר כי כל אחד מאיתנו זקוק לחופשה מידי פעם על מנת להתרענן ולמלא את "המצברים" מחדש, כל עובד במדינת ישראל זכאי לקבל חופשה מתוקף חוק חופשה שנתית מ-1951, ובמסגרת דיני עבודה ויחסי עבודה תקינים בין עובד למעביד , אשר מקנה מספר של ימי חופשה בתשלום בעד כל שנת עבודה.
בהתאם לחוק חופשה שנתית כל עובד זכאי לחופשה זו בתשלום, גם אם מדובר בעובד במשרה חלקית, עובד העובד לפי שכר שעתי או עובד בעובד לפי שכר יומי כגון – מטפלות, מלצרים ועוזרות בית.
מספר ימי החופשה עולה לפי רמת הוותק של העובד.
במידה ועובד עבד פחות מ-200 ימים בשנת עבודה אחת אזי יקטן מספר ימי העבודה באופן יחסי למספר ימי עבודה אלה.
עובד אשר קיים יחסי עבודה עם מעביד רק בחלק משנת העבודה זכאי לקבל את מלוא ימי החופשה בתשלום לפי חוק אלא אם עבד פחות מ-240 ימים במהלך תקופה זו, במקרה זה יקבל מספר יחסי של ימי חופשה.
בכל אלה יילקחו בחשבון הסכמים קיבוציים לגבי עבודה בשבוע עבודה מקוצר במגזר העסקי.
גם אם במהלך העבודה התחלף המעביד עדיין ימי החופשה שלנו צריכים להיצבר ולהינתן כרגיל, ללא כל השפעה בשל תחלופה זו.
העובדה כי אנו רוצים לצאת לחופשה וכי צברנו ימי חופשה בתשלום לשם כך הינה דבר טוב ויפה אך עלינו לקבל את הסכמת המעסיק למועד החופשה המבוקש.
עובד יכול ל"אבד" את ימי החופשה אשר צבר לזכותו רק במידה והמעביד נתן את הרשות והאפשרות לצאת לחופשה אך העובד לא ניצל זאת בשל סירוב או מסיבה אחרת בלתי סבירה.
החובה להוציא את העובד לחופשה חלה על המעביד ולא על העובד, אם המעביד מונע מן העובד לנצל זכות זו אזי אין כל הצדקה למחיקת ימי החופשה של אותו עובד.
במידה ועלה בכם ספק לגבי מתן תקין של זכות זו לכם על ידי המעביד כדאי להתייעץ עם עורך דין דיני עבודה המטפל ומיומן בתחום זה על מנת לוודא כי לא נרמסו זכויותיכם כעובדים בשוגג או שלא.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
|
כלים שימושיים למאמר: |



