בכל תקופת מגורי בתל אביב, שזה לא מעט שנים, לא הבחנתי ברמת הניכור החברתי שבה. כלומר, גרתי שלוש שנים באותו הבניין מאחורי כיכר רבין ובקושי ידעתי לומר שמות של ארבעה שכנים. רק אחד מהם היכרתי קצת מעבר ל"שלום-שלום". אבל מאז שעברתי לירושלים, הרגשתי פתאום כאילו עברתי לארץ אחרת. כאילו המנטאליות כאן שונה לחלוטין מזו שהתרגלתי אליה.
כבר ביום הראשון למעבר יצא לי לשמוע שכנים מדברים מחוץ לדלת ביתי, שכנים שלא היכרתי. בהתחלה לא הרגשתי עם זה נוח אבל היום, במבט של שנה לאחור, אני מבין שזה טבעי, כי ככה מתנהלים הדברים כאן בנחלאות.
"טוב, תקשיבי אפרת ? את חייבת לשמוע את ההפתעה שאריק הכין לי ליום הולדת" כך התחילה השיחה שאותה קלטתי אז, ביום המעבר המדובר.
"אבל חשבתי שאת שונאת הפתעות" ענה לה הקול השני, שכנראה היה שייך לאותה אפרת.
"בדיוק, אני שונאת הפתעות וכל כך הייתי בטוחה שהוא הולך לעשות לי הפתעה כי יום ההולדת שלי נופל סמוך ליום השנה שלנו ביחד, ואנחנו חוגגים עכשיו חמש שנים. אז כדי שההפתעה באמת תהיה כזו, הוא החליט לעשות אותה שבוע לפני.
"הוא מתקשר אלי ביום חמישי ושואל אותי אם אני רוצה שהוא יאסוף אותי מהעבודה. לא חשדתי בכלום כי לפעמים הוא עושה את זה. בקיצור אני מסיימת לעבוד, הולכת לכיוון האוטו שלו ורואה שיש במושב האחורי תיק גדול, התיק שאנחנו בדרך כלל אורזים כשאנחנו נוסעים להורים שלי לצפון.
"שאלתי אותו למה התיק שם והוא אמר לי שהוא לא מגלה לי כלום. נהייתי עקשנית כזו וניסיתי להוציא ממנו את הסוד אבל הוא רק המשיך לשתוק ואמר ? אולי תיכנסי כבר לאוטו וניסע? בלית ברירה נכנסתי, וסמכתי עליו שזה יהיה משהו טוב.
"אנחנו נוסעים איזה שעתיים וקצת ואני כבר מתחרפנת ואז בדיוק אנחנו פונים בשלט לכיוון ציפורי. אמרתי לעצמי שנו, טוב, הנה הוא לקח אותי לצימר בציפורי אפשר לחשוב ביג דיל אבל פתאום אנחנו נכנסים לחניה של "אחוזת ציפורי" ? שזה כזו אחוזת בריאות ענקית שמשווקת את עצמה בתור צימר עם ספא."
"אני לא מאמינה! הוא לקח אותך לספא? אבל הוא שונא ספא!" התחילה לדבר שוב אפרת, שלרגע שכחתי שהיא שם וחשבתי שכל השיחה הזו ממוענת אלי.
"כן, אבל אני מתה על מסאז'ים והוא יודע את זה כי אני מכריחה אותו לעשות לי מדי פעם. בכל מקרה זה לא סתם ספא ? לא ראית כזה דבר אחותי! זה מתחם ענק עם לובי גדול כזה והכל עשוי מעץ וכולם מסתובבים שם עם חלוקים כאילו הם מסתובבים בין מסאז' למסאז' ובחוץ יש מלא בקתות עץ כאלו כאילו אנחנו באיזה שוויץ או משהו.
"ובגדול העברנו את כל היום שם, עושים מסאז'ים, נחים בבקתה הפרטית שלנו, גם קיבלנו בקבוק יין מהמקום וחיסלנו אותו בג'קוזי... חבל לך על הזמן אחותי היה מדהים. אבל חכי ? זה לא נגמר. יום אחרי זה הוא החליט שבא לו לראות את העתיקות של ציפורי. כאילו, מקום נחמד ויפה אבל לא מדבר אלי יותר מדי.
"פתאום כשאנחנו יורדים במדרגות לכיוון האמפי אז הוא נעצר, מסתובב אלי ואז כורע ברך".
זה הקטע שבו הבנות התחילו לצרוח, ואני בתגובה הגברתי את הווליום בטלוויזיה. ברוך הבא לנחלאות, חשבתי לעצמי.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
