ארין ברוקוביץ - ביקורת סרט 

ארין ברוקוביץ הוא הסיפור הקלאסי של הגיבור האמריקאי של העידן החדש, זה של היחיד הנלחם בעוולות נגד תאגידי ענק.
סיפורה של ה"פרחה" האמריקאית, פקידה במשרד עורכי דין אשר בסופו של דבר גורמת לתאגיד כימיקלים לשלם את סכום הפיצויים הגבוה ביותר שנפסק אי פעם בארה"ב בתביעה יצוגית: מאתיים ומשהו מליון דולר. כך, הכשירה את עצמה ברוקוביץ להפוך מדמות אנונימית למי שהסרט, באופן הפשוט ביותר אולי נקרא על שמה. זה זמן רב שלא קראו לסרט על שמו של גיבור חיי בשר ודם, ולמרות שברוקוביץ היא דמות שנויה במחלוקת- את כרטיס הכניסה הזה לפנתאון הסרטים המבוססים על דמויות אמיתיות [לרוב גנססטרים] כבר לא יוכלו לקחת ממנה.
יש משהו סוחף בסיפור הזה, ולא רק בגלל תוכנו. ההזדהות עם כל מה שהוא אנדרדוג הוא חלק מושרש בתרבות האמריקאית וסרטים רבים נעשים לפי עיקרון זה. תאגידי הענק הפכו בשנים האחרונות לאויב, ואפשר לומר שהם והערבים תפסו בקלות יחסית את מקומה של האימפריה הסוביטית המתמוטטת כמי שהיא הצרה המרכזית של מה שהוא אמריקאי טוב.
במדינה בה האפשרות לתבוע גוף כלכלי ולקבל פיצוי שישנה את חייו של התובע מן הקצה אל הקצה- קל מאד להבין איך הופכת ברוקוביץ לגיבורת תרבות.
ואולם, למרות מה שנראה לכאורה בנאלי בקו העלילה- ארין ברוקוביץ הוא סרט מצויין שמבויים באופן שהולם מאד את הסיפור ואת הכוכבת הראשית שלו.

סטיבן סודברג הבמאי, במה שהוא בעצם גיחת הבימוי הראשונה המוצלחת שלו מבחינה קופתית מאז סקס שקרים ווידאו טייפ- עוטף את הסיפור באופן מוצלח במיוחד תוך שהוא מקפיד על יצירת דמות מלאת חן אבל לא חד ממדית.

המצלמה של סודברג והקומפיזציות שהוא יוצר אוהבים מאד את רוברטס, הוא מכבד אותה ודואג למלא את המסך בנוכחותה כמעט בכל סצינה אפשרית, הצופה מתענג עקב כך על אחת ההופעות הטובות ביותר של רוברטס אי פעם- היא משתחלת בקלות לדמות הבחורה בעלת המראה החיצוני הפרובקטיבי תוך שהיא מצויידת באחת המלתחות היותר טובות שלה בשנים האחרונות בסרטים- הלבוש מסייע מאד ליצירת הדמות שלה ובמקום שתראה זולה היא נראית עממית. בנוסף לכך שהיא חתיכה לא נורמאלית, רוברטס מגישה כאן משחק מצוין מאופק במידה הנכונה ולא נגררת להגזמות סטריאוטיפיות בעיצוב הדמות.

השילוב בינה לבין אלברט פיני בתפקיד המעביד טוב הלב והממזר כאחר והכימיה הטובה בינה לבין מי שמגלם את שותפה לחיים אופנוען רגיש הממלא את תפקידה בבית ומשגיח על ילדיה- כל אלו בעזרת תסריט מעוגל ומשחק טוב מצליחים לברוח מכל מה שהוא שבלוני בדרמות מן הסוג הזה.

למרות השעתיים פלוס של הסרט הוא זורם בקצב מהיר ואין בו רגעים מתים כלל. מומלץ לא רק למושבעים של רוברטס.
אלי מורנו הוא סופר, מקים ומנהל אתר קופירייטס לשמירה מקוונת של זכויות יוצרים.
http://www.copyrights.org.il

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי