הגהה 

פעמים רבות, כשאנשים פונים אליי לעריכה לשונית הם אומרים: "אני צריך הגהה", ואז אני רואה שנדרשים בטקסט תיקוני עריכה רבים: שגיאות כתיב, פיסוק נכון, בעיות בניסוח ובמבנה המשפט, אי-בהירות, העברת קטעים, מחיקה, הוספה, שינוי וכו'.
זוהי עריכה לשונית ועריכת תוכן, שפעמים רבות כרוכות זו בזו וקשה להפריד ביניהן.

מהי הגהה?
ההגדרה משתנה. בעיניי, הגהה היא:
1. כאשר הלקוח מבקש לעשות תיקוני שגיאות כתיב ופיסוק בלבד + האחדה, וכתיבתו אכן מאפשרת זאת ולא נדרשים בה שינויים נוספים.
2. לאחר שהשלב העיקרי של העריכה הלשונית ועריכת התוכן נעשה, עושים מעין הרצה של הטקסט. אני עוברת עליו ורואה מה התפספס שם, שנעלם מעיניי בעריכה הראשונה, העיקרית. המטרה היא לתפוס את עצמי (או עורך אחר שעשה עריכה ראשונה של הטקסט) "על חם" וללכוד את הטעויות לפני שמאוחר מדיי והן יוצאות להדפסה, ולפני שאחרים (הלקוח, הבוחן של עבודת הדוקטורט, הקורא שקנה את הספר) יעשו זאת.
במילים אחרות: שלא יהיו פדיחות!
כולנו בני אדם, כולנו עושים טעויות, אבל אפשר להימנע מהן אם נהיה קפדנים ונבדוק את עצמנו. זה ניג'וס, זה מייגע, החומר כבר לעוס, רוצים לסיים את העריכה ולהעביר אותה הלאה - אבל חובה לעשות הגהה.

דוגמאות לטעויות שמוצאים בהגהה:

- אחידות: אם כותבים את השעה בספרות, זה צריך להיות כך לאורך כל הטקסט, וכך גם אם החלטתי לכתוב אותה בצורה מסוימת - למשל: 4:00 ולא 04:00;
אם בחרתי להשתמש (או שהלקוח מבקש זאת) ב: הייתה, אמא, הכל, אס-אמ-אס, איתו, לעיתים, וידיאו וכו', על אותן מילים להופיע כך לאורך כל הטקסט, ולא פעם כך ופעם אחרת (היתה, אימא, הכול, SMS, ס-מ-ס, ס.מ.ס, אתו, לעתים, וידאו וכו');
אם בחרתי לכתוב "שנות השמונים", לא אכתוב פעם כך ופעם "שנות ה-40". אם החלטתי להוסיף שתי יו"ד בסוף שייכות של שם עצם בגוף ראשון ביחיד, עליי (כן, עליי) לעשות זאת לאורך כל הטקסט בכל הטיה כזו.
אם החלטתי לכתוב "מיחזור" (recycling) עם יו"ד (אף על פי שיש לכתוב זאת ללא יו"ד), עליי לכתוב כך לאורך כל הטקסט.

- בהגהה אני לא רק בתפקיד העורכת, אלא גם בתפקיד הקוראת. אם אני קוראת מילה מסוימת שיש לה שתי משמעויות שונות שיכולות ליצור אי-הבנה בקריאה ראשונה, אוסיף במקרים מסוימים ניקוד עזר (אך אקפיד שלא להרבות בכך. הקורא לא בכיתה א. הוא לא צריך שהעורך ילך איתו יד ביד כדי לשמור עליו לאורך הטקסט). למשל, ההבדל בין חולם מלא לשורוק במילה "מונעת" הוא ההבדל בין prevent ל-driven. ההבדל בין שווא לפתח במילה "לרצות" הוא ההבדל בין want ל- satisfy; יש הבדל בין פגיעות בחולם מלא - רבים של פגיעה, לפגיעות בשורוק - vulnerability. אני לא עושה זאת בכל הופעה של המילים האלה - רק במשפטים מסוימים שבהם זה רצוי. למשל, אם באותו משפט או פסקה יש "האם" כמילת שאלה ו"האם" מהמילה אימא, אשים ניקוד עזר - חיריק או צירה באל"ף.

- זה הזמן לשנות דברים שבקריאה נוספת לא נשמעים טוב, לבדוק האם חלוקת הפסקאות טובה, להוסיף סימני פיסוק או להשמיט סימנים מיותרים, או לתקן נקודה שנכתבה בטעות במקום פסיק, ולהפך - פסיק במקום נקודה.

- תיקון טעויות שהתפספסו בעת העריכה: עיקלתי או עיכלתי, מן - מתוך, או מין (סוג), ביניהם במקום בינהם וכו'. הלקוח נוהג לכתוב "מאחריו", "מאחריהם", ואני תמיד מתקנת - "מאחוריו", "מאחוריהם", והנה מצאתי "מאחריו" אחד שפספסתי.

- כשיש שם עצם בזכר + שם עצם בנקבה, הפועל צריך להיות בזכר (אין צדק). לפעמים מפספסים והוא נשאר בנקבה - צריך לשנות.

- לוודא שהאות ו"ו תופיע בתחילת מילה פעם אחת ולא פעמיים, ובאמצע מילה עליה להופיע פעמיים: "ודאי" ולא "וודאי" (אך "בוודאי"), "בוועידה" ולא "בועידה" וכו'.

- לוודא שכל הסוגריים סגורים, המירכאות, שאין רווח בין קו מפריד למילה ב-6:00 בבוקר ולא ב- 6:00 בבוקר, בין מילה לפסיק שבא אחריה , שיש רווח אחרי הפסיק,שאין רווח בין המילה (לסוגריים )ועוד.

ככל שהעריכה קפדנית יותר, ההגהה שתבוא אחריה תהיה קלה יותר. בכל פעם שאני עושה הגהה ומוצאת טעויות אני חשה סיפוק גדול על כך שמנעתי מעצמי בושות. זה שווה הכל! העיקר שהמצפון שלי כעורכת יהיה שקט ולא אקום באמצע הלילה בבהלה, שטופת זיעה, ואזכר שבפסקה ההיא השארתי משהו שחלף מול עיניי ושהבטחתי לעצמי לתקן ואחר כך שכחתי.

ותהיו בטוחים שעל המאמר הזה עשיתי הגעה. בודאות!

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי