אדמת ארץ ישראל חיכתה לעמנו 2000 שנה. 2000 שנות שממון בציפייה לבניה האהובים שישובו הם אליה, להרי השומרון, לגבעות יהודה ולעיר הקודש ירושלים. ירושלים, שם שכן לו המקדש לפני 3000 שנה, שם הילכו מלכי ישראל ושם ניבאו הנביאים וצפו את העומד להתרחש , בשעה שאיש לא היה פנוי להקשיב ואיש לא רצה לשמוע, את דברי האלוקים.
בירושלים, חברון, בית אל, שילה, ענתות ובישובים אחרים באדמת ארץ ישראל חיו להם לפני כ- 3000 שנה בני ישראל בממלכה עצמאית וחזקה, אשר בימים אפלים שכחו מנהיגיה את אשר הובטח להם ואת אשר הוזהרו ממנו מידי בורא עולם. חוזקם ועושרם גרם להם להפנות עורף לארצם, לאלוהיהם, לעמם.
אתרי החורבן אשר חיכו בשיממונם, על חלקם הקימו עמים אחרים ערים ואתרים משלהם בכדי למחוק את נצח ישראל ושיבתו, המתינו לשובה של אומה שקובצה לאחר 2000 שנות גלות מכל כנפות תבל כדבר הנבואות. שיבת ציון, בימי נשוב רוח הציונות, האמונה וצדקת הדרך, השיבה את שארית הפליטה של צאצאי הגולים וההשמדה לארצם , בכדי שאלו יישבו ויבנו על אותם אתרים, אדמות וערים חרבות את ממלכתם, שוב, בהזדמנות האחרונה שניתנה לעם שטעה בדרכו והתקבץ שוב לאחר תלאות רבות.
האומה השבה לאדמתה לא התקבלה בזרועות פתוחות. אלו שישבו כאן, בני נכר שהוגלו מארצם ע"י הטורקים, כאלו שעברו מארץ לארץ בחפשם פרנסה, יהודים שמשך הדורות המירו את דתם אך נשארו וגם מיעוט יהודי שישב בערים מעטות , לא קיבלו בשמחה את העולים והבאים עם רוח שיבת ציון החדשה. פעולות של מעטים, מובילי דרך ובעלי חזון, הביאו אט אט להתיישבות ענפה בכל רחבי ארץ ישראל. קרקעות נרכשו ע"י יהודים בשפלה, ביהודה, בשומרון, בגולן, בגליל, בעבר הירדן המזרחי. אדמות ממלכת ישראל נגאלו בחלקם והושבו לצאצאיהם של בני ישראל ומדינת ישראל הוקמה תוך כדי ניצחון של המיעוט היהודי צבאותיהם של 7 מדינות ערב בנס אלוקי גלוי. גאולת הקרקעות שהחלה ע"י ראשי הציונות ביניהם בלטו יהושע חנקין גואל האדמות והקק"ל, הברון רוטשילד ואחרים המשיכה אף לאחר קום המדינה, תוך הגשמה מלאה של נבואות קיבוץ הגלויות ותוך אמונה מלאה של המנהיגים בצדקת הדרך ובזכותנו המלאה על הארץ.
במלחמת ששת הימים, ביוני 1967 , עת תכננו שכנינו להשמיד את מדינת ישראל הצעירה שוב, התרחשה התערבות אלוקית ותוך כדי אחדות מופלאה בעם הושבו אדמות יהודה, שומרון והגולן- אדמות שבטי ישראל לריבונותינו והדרך להגשמה המלאה ולהקמת בית המקדש וממלכת ישראל בשלישית נראה קרוב מתמיד. אך אז ארע הנורא מכל, מנהיגי האומה השבה לארצה לקחו את הניצחון כאילו היה מכוחם בלבד, מתוך אותה יהירות וחוסר הבנה כי הדבר מתנת האל היה בדרך לגאולה, גרם לרבים מהם גם להשאיר את אויבינו שבינינו במקומם , תוך השארת הר הבית -המקום המקודש בידיהם, כאילו אמרו "איננו מוכנים עדיין להקים בשלישית את ממלכתנו ואת בית המקדש שדורות רבים חלמו עליו ואנו שעומדים כפסע לפני הדבר , תוך התגשמות כל חלומותינו , אנו שיכולים לעשות זאת, מוותרים ומעדיפים להשאיר את הר הבית מקום מיקדשנו, בידי אלו שאבותיהם בנו את המסגד דווקא על חורבות מקדשנו בכדי למחות את זכותנו, עברנו וחלומנו הגדול ביותר משך הדורות.
בחלוף השנים אותה דרך גלותית שמכחישה את עברה ויוצרת ישראליות חדשה, לעיתים תוך מחיקת העבר או הפחתת השפעתו על עתידנו, הובילה את מנהיגי המדינה , צעד אחר צעד, כשלון אחר כשלון , להגיע למצב בו גירוש יהודים מביתם ונטישת אדמתנו תוך כדי מלחמות אחים למען בריתות מדומות עם אויבינו ,הפכו לחלק מדרכם וחזונם.
המצב שהדרדר מיום ליום, דרך גירוש תושבי העיר ימית ויישובי סיני למען מסירת האדמה למצרים ודרך בריחות מאזורים אחרים הביאו את השפל הגדול בו בשבוע אחד גורשו כ – 10,000 יהודים מביתם תוך הפעלת שיטות של משטרים אפלים ואימונים של חיילי צבא הגנה לישראל למען יתעלמו מרגשותיהם ויבצעו את פקודות "הדמוקרטיה הגדולה". יכולת שכנוע ומרות כאלה אשר גרמו לאלפי חיילים שהגיעו מבתים אוהבי ארץ ישראל, לבצע את הפקודות שבגדו בערכי היהדות והציונות והכל בכדי לשרת מדיניות שמאל גלותית שחזונה הוא ניקוי שטחי ארץ ישראל ההיסטורית, זו שזכותנו עליה חקוקים בדם אבותינו ובדפי התנ"ך, מיהודים. והעם ברובו שתק והסכים.
מצבנו העגום גלוי לכל. מאדמות בהם גירשה ממשלת שרון והשמאל את מיטב בניה שוגרו אלפים של טילים, משם יצאו פעולות שהביאו לשבי החייל שליט ולהרג אזרחים, חיילים וילדים ועדיין השמאל הקיצוני פועל ומתחזק את דרכו- למסור את ארץ ישראל ברובה לאסופה של זרים שחרטו על דגלם להשמידנו, צעד אחר צעד, עד שיראו אותנו נסים על נפשנו חזרה לעבר עמי אירופה והעולם.
מתוך אותו יצר גלותי של הקרבת אחים למען מציאת חן והתרפסות בפני עמי העולם, עדיין ממשיכים פוליטיקאים רבים לדגול בעצירת התיישבות יהודית באדמת ארץ ישראל. בשיחות של כבר כמעט 20 שנה על נטישת אדמת מולדת ומחיקת זכות היסטורית של כמעט 4000 שנה, מתוך חוסר הבנה נורא לגבי העתיד להתרחש,ממשיכים הם והינה עוד רגע ואבדנו, והם אינם רואים. והעם, העייף, המבין כי לשפלות הביאונו אלו, אך מקוצר רוח ועבודה קשה נותן למנהיגיו המדומים להוביל לעבר האין , לא עושה מאום.
על אף כל אלה , על הקומץ לקום ולעשות, על המעט אשר עדיין רואים ושומעים את קול השופר, אשר מבינים כי בעוזבנו את מי שהביאנו שוב לאדמתנו, נעזבנו. המבינים כי בויתוריהם על הר הבית, בית אל, יריחו ויתרו מנהיגנו על זכותנו ההיסטורית על ארצנו ואויבנו , בראותם כל זאת, תאבונם גדל וסבלנותם ארוכה במטרה לראותנו מנושלים ממקומות היסטוריים אלה שהאוחז בהם יאחז בארץ המובטחת.
על הקומץ המאמין והמוכן להקריב מעצמו לעשות, לחתור ולפעול לתפיסת השלטון והתווית הדרך. לפעול ולבצע הכל בכדי שדרך ההתרפסות תפסק, לשוב לדרך האמונה והציונות של דור המקימים תוך אחיזה יומיומית בספר התנ"ך למול עצמנו ולמול אומות עולם שכנגד דברי האל לא יוכלו להגיד מהומה. על מנהיגנו, אלו שיקומו מהגבעות בשומרון, להודיע לעולם כי הנבואות התגשמו, כי קמנו מן עפר הגלות וההשמדה שבאו עלינו משום שאבותינו הפנו עורף, ושבנו לאדמתינו עליה חובה עלינו להקים את יישובנו ובתינו, בכל גבעה ובכל עמק , וכמובן, בראש כל ההרים, על הר המוריה לבנות את מקדשינו- בית תפילה יהיה לכל העמים.
במקום בו יצעדו מעטים יבואו רבים. עלינו לרכוש, להקים, לבנות ולפעול לעתיד האומה בארצה, רגע לפני ועל אף הכל.
שמאי אמיר
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
