ההומור שסייע להישרדות בשואה
הומור הוא תכונה או יכולת של בני אדם, עצמים או מצבים להיות או לעורר תחושות של הנאה, צחוק ובדיחות הדעת אצל אנשים אחרים. הומור יכול להתבטא בכל צורה של תקשורת :מילולית, חזותית ושמיעתית — הגורמת לתגובות כאלו אצל בני אדם.
אחד הכלים היעילים והנפלאים שאלוקים נתן לאדם הוא היכולת לצחוק. מחקרים רבים בעולם הוכיחו ,כי אנשים בעלי חוש הומור נחשבים לאנשים מצליחנים יותר ומקובלים יותר. עולם הרפואה עושה בהומור שימוש ככלי תרפוייתי אפקטיבי בטיפול בחולים. ההומור הוא אמצעי נפלא לפתרון קונפליקטים בין הורים וילדים, ביחסי עבודה בין מנהלים ועובדים הכפופים להם ועוד.
*הצחוק משחרר את כל הגוף.משחרר ממתח, ומשאיר את השרירים רגועים עד 45 דקות אחרי.
*צחוק מגביר את המערכת החיסונית. הצחוק מקטין את הלחץ ומגבירה את תאי מערכת החיסון ואת הנוגדנים הנלחמים בזיהומים, ובכך משפר את כוח ההתנגדות למחלה.
*צחוק גורמת לשחרור של אנדורפינים. האנדורפינים נותנים תחושה כללית של רווחה וכן יכולים להקל זמנית על הכאב.
*צחוק מגן על הלב. הצחוק משפר את תפקוד כלי הדם ומגביר את זרימת הדם, אשר יכול לעזור להגן עליך מפני התקף לב ובעיות אחרות.
הומור הוא עניין רציני מאוד . ההומור סייע לניצולי השואה, להתמודד עם מאורעות וזוועות בעת התרחשותם. אנשים רבים לא רצו ולא יכלו לצחוק באותן נסיבות נוראיות , אך היו גם כאלה שעשו שימוש ביכולת לצחוק דבר שאיפשר להם להתרחק ולגמד את המציאות. הם צחקו ברגעים הכי קשים, וצחקו הרבה גם על עצמם ועל הגורל הצפוי להם. מבחינה פסיכולוגית, ההומור לא ביטא הכחשה של המציאות אלא התמודדות עמה: הם ראו את המציאות נכוחה, אבל מנקודת מבט אחרת".
לאחר השואה, אלה מבין היהודים ששרדו, העדיפו לרוב להימנע ממתן עדות פומבית על חוויות ההומור שהייתה להם באותה תקופה. הם סברו כי אם יספרו כיצד צחקו והתבדחו באותם ימים, הדבר ייחשב לזילות השואה. הם הרשו לעצמם לצחוק רק בחוגים פרטיים, עם חברים שהיו עמם אז בגטאות ובמחנות הריכוז. הם חששו מהתגובות והניחו שאם יספרו על ההומור, שומעיהם עלולים לחשוב שהם לא סבלו כל כך באותה עת, או שהם עצמם אינם רציניים".
"גם באותם תנאים נוראיים, הומור שימש מנגנון הגנה בריא, שסייע ליהודים להתרחק מהמציאות ולראותה מזווית אחרת. גם אם ההומור לרוב לא שינה את מצבם האובייקטיווי, הרי הוא השפיע על התחושה הסובייקטיווית וסייע באינטראקציה החברתית היום-יומית. בשביל חלק מהיהודים בגטאות ובמחנות שימש ההומור אמצעי ביטוי למרד רוחני, שאיפשר להם להרגיש שהם שומרים על נורמליות ועל צלם אנוש"[ד"ר חיה אוסטרובר].
סוגי ההומור שהיו בשואה בין הניצולים:
-"הומור שחור" -למשל, כשאסירים חדשים באו לאושוויץ והופתעו מהמספר הסידורי שקועקע על גופם, הסבירו להם אסירים ותיקים כי מדובר ב"מספר הטלפון לשמים".
-הומור שלעג למפקדים הנאצים או ליהודים שנדרשו לסייע בהפעלת מנגנון הרצח -בעונות החורף היו אסירים שהתקנאו בעמיתיהם שעבדו בקרמטוריום, מפני שאלה זכו באספקה קבועה של חום.
- הומור שעסק במיניות או בהפרשות -המחראות במחנות הריכוז שימשו לדברי המרואיינים מקום מפגש חברתי מרכזי ומכיוון שהיה זה אחד המקומות היחידים שאליהם לא נכנסו השומרים הגרמנים, אפשר היה לדבר בו ביתר חופשיות.
- הומור של משחקי מלים
-הומור שביטא תוקפנות ותסכול.
-סוג ייחודי של הומור שהתפשט בקרב האסירים עסק באוכל. על רקע אספקת המזון הזעומה והרעב הקשה, רבים נהגו לפנטז על מאכלים אחרים, וגם החליפו ביניהם מתכונים דמיוניים של המנות שבישלו לכאורה ".
רוב הניצולים ,אשר היו בזמן מלחמת העולם השנייה נערים או צעירים בתחילת שנות ה-20 לחייהם, ובמיוחד כאלה שלא היו הורים לילדים, יכלו ביתר קלות לשרוד באותן נסיבות, תוך התמודדות עם המוראות מבלי להתייאש. הם היו בעלי חוש הומור עוד לפני השואה, דבר שהעניק להם חיות וחיוניות. הם באו מבתים ומשפחות שבהם נהגו להסתכל על החיים באופן הומוריסטי, והרקע הזה סייע להם לשמור על אופטימיות.
הפסיכיאטר ויקטור פראנקל, ניצול אושוויץ, בספרו הידוע "האדם מחפש משמעות" , סיפר כיצד הופתעו הוא וחבריו כאשר הוכנסו למקלחות, ובמקום גז זלגו אליהם מלמעלה טיפות של מים רגילים: "הנה כי כן נהרסו אחת-אחת האשליות שעדיין השתעשעו בהן אחדים מאתנו, אך פתאום, שלא כצפוי, תקף על רובנו איזה חוש-הומור זעום. ידענו כי שוב לא היה לנו להפסיד כלום חוץ מחיינו הערומים עד-גיחוך. כשהתחילו המים זורמים מן המקלחות, התאמצנו כולנו להתבדר, לצחוק לעצמנו ולצחוק איש לרעהו. אחרי ככלות הכול: מים, מים ממש זרמו מן המזלפים". בהמשך הוסיף :"תגובה לא תקינה על מצב לא תקין היא בגדר התנהגות תקינה".
ולסיום בהומור שחור:
המספר /יעקב ברזילי:
סבא, מה זה המספר הזה, על היד שלך? / – אה… זה שום דבר. / – נו, באמת, סבא, תגיד! / – זה מספר טלפון. / – אז למה זה כתוב על היד? / – כדי שלא אשכח. אף פעם. / – ושל מי זה, המספר טלפון הזה? / – של מישהו, רחוק-רחוק. / – כמה רחוק, כאילו? / – עד השמים. / – וצילצלת לו? / – המון. / – והוא ענה לך? / – לא. / – אף פעם? / – אף פעם. / – ואם הוא בכל-זאת יענה לך פעם, כאילו? / אז ניפגש. אצלו. //
*חלק מהדברים הסתמכו על דברי ד"ר חיה אוסטרובר, מרצה לפסיכולוגיה במכללה האקדמית בית ברל ומחברת הספר "ללא הומור היינו מתאבדים"-מתוך כתבה עליה.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
