שיר השירים של אלתרמן - מגש הכסף
בט' באב ,מלאו מאה שנה להולדת נתן אלתרמן, שהיה הבולט בחבורה גדולה של סופרים ומשוררים, שביצירותיהם עודדו את הקמת מדינה לעם היהודי. וכשנעשה לנו עוול התייצבו משוררים וסופרים אלה, בצד אנשי רוח ואנשי ציבור, נסכו אמונה בצדקת הדרך וגינו את העיוות, הצביעות והרשעות של אויבי העם והציונות ביצירותיהם.
נתן אלתרמן היה משורר ישראלי,אשר כתב גם מחזות, סיפורים לילדים ועסק גם בתרגום. הוא נולד בוורשה בשנת 1910 ונפטר בשנת 1970. עלה ארצה בשנת 1925. את חינוכו היהודי קיבל מבית אביו,אשר היה היה מראשוני המנהלים של גני ילדים. בתחילה בפולין, אחר כך בארץ. האב כתב ספרי הדרכה לגנים, ספריו נשאו אופי ציוני. בבית אלתרמן הקפידו לדבר עברית רהוטה. בארץ למד אלתרמן בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב. בסיום לימודיו נסע לצרפת ושם למד אגרונומיה.
השיר "מגש הכסף" הוא אחד משיריו הידועים של נתן אלתרמן אשר פורסמו במדורו "הטור השביעי" בעיתון "דבר". שם השיר הפך למטבע לשון, המתאר את תרומתה של גבורת הלוחמים להקמת המדינה השיר פורסם בתחילתה של מלחמת השחרור.
אלטרמן היה איש המאבק על עצמאות ישראל ומתואר כ"לבוש בבגדי חאקי ובכובע גרב, כמקובל בקרב לוחמי דור תש"ח".מלחמת תש"ח הכריע את עתידו של המפעל הציוני וחזון תקומת מדינת ישראל.לראשונה הוטל המאבק לקיומו של היישוב ועתידו על כתפי הזרוע הצבאית המורכבת מבני הדור הצעיר,ילידי הארץ.שירו "מגש הכסף"- נכתב בימים אלה ומתאר את הקשיים באותם הימים.
טענתו המרכזית היא, שהלוחמים שנהרגו על מנת לשמור על היישוב הם "מגש הכסף" שעליו "מוגשת" המדינה. השיר נולד כתגובה לדבריו של חיים ויצמן, שצוטטה בעיתון "הארץ" ב- 1947, בעקבות נאומו בכינוס ציוני ,אשר כללה את הציטוט הבא מפיו: "שום מדינה אינה ניתנת על מגש של כסף... תוכנית החלוקה אינה מקנה ליהודים אלא סיכוי".
בקטע משירו :
"אז מנגד יצאו נערה ונער
ואט אט יצעדו הם אל מול האומה... .. והשניים שוקטים,
יענו לה: אנחנו מגש הכסף
שעליו לך ניתנה מדינת היהודים"....
אלטרמן הדגיש את קולו של הממסד דאז שהעלה על נס את "הנעורים העבריים" ולא נתן ביטוי גם ללוחמים מהגולה ולשרידי השואה אשר נלחמו אף הם למען המדינה.העולים שזה מקרוב רק באו אשר תרומתם לא נרשמה משום מה בתודעת המדינה.בעוד שמלחמתם של ילידי הארץ היתה פועל יוצא מצרכי היישוב ,סיפורם של הניצולים הדגיש גם את תחושת השליחות שליוותה את התגייסותם להגנת מדינת ישראל,והמרכיב האידיאולוגי בהיחלצות למלחמה זו.
המיתוס שמעלה שירו של אלתרמן ל"דור תש"ח",כמעט ומתעלם לגמרי ממקומם של העולים הניצולים החדשים .[ובמאמר מוסגר,אפילו היום לא מדגישים את תרומתם של העולים.רק בשנת 2003 תוקן העוול עם חנוכת האנדרטה בהר הרצל "נצר אחרון",לזכר ניצולי השואה שנהרגו בהגנת המולדת והיו "נצר אחרון" למשפחתם].
טיפוח מיתוס הצבר החסון דחק את רגליהם של עולים אלה שהיוו למעשה שני שליש מהלוחמים שמספר לא מבוטל מהם נהרג ולא נגרע חלקם מתרומה לבניית הארץ.
בשירו הוא כותב:
מגש הכסף/נתן אלטרמן
והארץ תשקוט, עין שמים אודמת
תעמעם לאיטה על גבולות עשנים
ואומה תעמוד - קרועת לב אך נושמת
לקבל את הנס האחד, אין שני.
היא לטקס תיכון. היא תקום למול סהר
ועמדה, טרם-יום, עוטה חג ואימה.
אז מנגד יצאו נערה ונער
ואט אט יצעדו הם אל מול האומה.
לובשי חול וחגור, וכבדי נעליים
בנתיב יעלו הם הלוך והחרש.
לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים
את עקבות יום הפרך וליל קו האש.
עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע,
ונוטפים טללי נעורים עבריים
דום השניים ייגשו, ועמדו לבלי נוע.
ואין אות אם חיים הם או אם ירויים.
אז תשאל האומה, שטופת דמע וקסם,
ואמרה: מי אתם? והשניים שוקטים,
יענו לה: אנחנו מגש הכסף
שעליו לך ניתנה מדינת היהודים,
כך ויאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל,
והשאר יסופר בתולדות ישראל.
ולסיכום,אני כצברית שהוריה "בוגרי שואה",גדלתי על שירו של אלתרמן, שבכל טכס מודגש ומוקרא.אני מכירה אותו כמעט בע"פ.רק היום במחצית חיי התוודעתי לעובדה,שאבי אשר לחם במלחמת השחרור מיד עם בואו לארץ וחבריו שעלו עימו,לא קיבלו את המקום הראוי לתרומתם במלחמת העצמאות שקבעה את עתיד מדינת ישראל.אני מאמינה שעוול זה חייב להיות מתוקן בספרי ההיסטוריה ובהעברת המורשת בצורה אמיתית וכן,להעלות את ערכם ותמורתם וחוזקם הנפשי של שרידי השואה.מי מאתנו היום,היה בכוחו להמשיך את חייו למרות השבר הגדול וגם להרים תרומה כה נכבדה למדינתו ?
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
