בא לי ריקוד - למה אנחנו אוהבים לרקוד 

כמעט כולנו אוהבים ריקוד כזה או אחר, לתת לגוף לזוז בטכניקה קבועה או להשתחרר. יש מי שאוהבים לרקוד רק בחשכת הופעות הומות אדם או דיסקוטק עמוס, כי אינם מרגישים בטוחים דיים להראות את הריקוד שלהם לאחרים. אחרים הופכים לרקדנים מקצועיים או כוריאוגרפים, ומציגים ריקודים שיצרו על במות כמופעי מחול. ורובנו נמצאים באמצע - ריקוד בשבילנו הוא עוד אמצעי ביטוי לעצמנו, לאישיותנו, דרך להתבטא דרך הגוף, להיות יצירתיים ומאושרים.

אצל ילדים הכל משחק. תינוק שעדיין לא הולך, כבר משחק ונהנה לשמוע וליצור קולות. ילדים נהנים להקשיב למוזיקה ולזוז יחד איתה, הם מתחברים באופן הכי טבעי ופשוט לקצב. התינוק מכה בקצב ברעשן שלו. הקליטה והיצירה של הקצב היא ראשונית ובסיסית. לא משהו מסובך שרק מעטים לומדים אותו. משהו פשוט, אוניברסלי, שמדבר אלינו כמעט מרגע שנולדנו.

כיוון שריקוד הוא צורת ביטוי, כל סגנון ריקוד יבטא דברים שונים ויתאים לאנשים שונים.

מי שאוהב סדר ומשמעת, יופי וחן, עשוי למצוא את עצמו רוקד בלט קלאסי.

מי שרוצה מסגרת מוגדרת, תבנית שחוזרת על עצמה, חברותא ואולי קצת פטריוטיות - יכול להנות מריקודי עם.

מי שאוהבת להיות חושנית ושיביטו בה, תמשך לרקוד ריקודי בטן.

מי שמחפש את הרומנטיקה של העולם הישן, ימצא את עצמו בריקודי זוגות, סלסה, טנגו, ריקודי שנות ה-60 ועוד.

מי שמתחבר לעידן החדש, יקפץ במסיבות ריקוד חופשי.

מי שרוצה להיות מעודכן ומגניב כמו ראפר כהה עור, ירקוד היפ הופ וברייקדאנס.

מי שחייב להמציא את עצמו מחדש כל בוקר, ירקוד קונטקט אימפרוביזציה.

כל סגנון ריקוד יחצין חלק אחר באישיות שלנו. לפעמים כשנרצה לחזק חלק מסויים, דווקא כשהוא חלש - להתחיל לרקוד בסגנון המתאים יהיה בדיוק מה שאנחנו צריכים.