מאמרים בעברית
Free Articles
לשנות את המפה
פעם היו נורמות – וחייבים לעשות את הבלתי אפשרי: לחזור בזמן.
כל יום, כל רגע... מתבשרים על אונס.
אונס בין "חברים".
אונס נשים גרושות ע"י בעליהן לשעבר.
אונס אבות את בנותיהם.
אונס סבים את נכדותיהם.
אונס, אונס, אונס...
אונס הגוף והנפש.
אבל למה להסתפק באונס, אם אפשר גם לרצוח – כ"פתרון סופי" (יסלחו לי בעלי הקונוטציה...).
רצח לאחר האונס.
רצח אב או אם את ילדיהם– "כדי להעניש את אשתו הסוררת....".
רצח מתוך קינאה.
רצח בטירוף הדעת.
רצח... רצח... רצח... סוף הדרך.
רגעעעעעעעעעעעעע
אני לא מחדש מאומה... אז מה אני נכנס וכותב... לעצמי... לכם?!
לעזור, זה לבטח לא.
אז מה אני מתפרץ לדלת פתוחה לרווחה, כאשר כל אמצעי התקשורת זורמים אלינו כאילו אנו ים והם הנחלים?!
כי עולה בי המחשבה: אם כל כך רע, אז למה אנשים ממשיכים לחייך?
איך אפשר לעצור לרגע לשמיעת האונס ו/או הרצח התורן, ולהמשיך הלאה?
האמת, שלרגע התחלתי להיות מוטרד מכמות הזבל היורד עלינו בכמעט כל רגע נתון, ולהמשיך ולראות את העולם כמקום נפלא לחיות בו.
אולי האופטימיות הבלתי נדלית שבי... קצת לא שפויה?
גם חום יולי/אוגוסט, גם אפרתי הנכנס ל-8 שנים, גם אב שרצח את 3 ילדיו, וגם סב האונס נכדתו... הכל ביחד, כמעט לא ניתן להפריד ולהבין בנפרד – ועדיין להישאר שפויים?
חבר'ה.
יש לי הצעה קונסטרוקטיבית: במקום לבחור במנהיגים פוליטיים שבכל רגע נתונה מחשבתם בהעלאת משכורתם לעצמם תוך הזנחה פושעת של העם הנאנק עם משכורות רעב, ויחד עם זאת עושים עלינו דאווינים (עשרות שנים...) שהם עושים מאמצים להביא שלום לאזורנו (בדיוק כפי שעושים מאמצים להחזיר את גלעד שליט...), אז מה דעתכם שבבחירות הבאות נבקש מועמדים שעיניהם לא בשלום ולהתראות, אלא בבעיות האמיתיות שבתוכנו... בינינו... בחיינו השוטפים היומיומיים...?!
מה אתם אומרים?
משהו כמו לשנות את המפה (ישראל על המפה... אמר מר ברודי), ממפת האילוזיות לשלום בלתי אפשרי עם הפלשתינאים, לשלום בית בתוך הבית בין כל בני הבית... כמו זה שלא היה בימי בית שני... והתוצאות הרי ידועות לכולנו – ולבטח לצמים ביום מסויים בשנה...
