מחקר חדש מצא כי דיכאון עשוי להכפיל את הסיכון לפתח דמנציה בשלב מאוחר יותר בחיים. כך פורסם בכתב העת Neurology. במסגרת המחקר, החוקרים סקרו מידע אודות 949 אנשים בגיל ממוצע של 79, אשר השתתפו במחקר פרמינגהם, שבדק גורמי סיכון למחלות לב במשך עשרות שנים. בתחילת המחקר, אף אחד מהמשתתפים לא סבל מדמנציה. המשתתפים נשאלו האם הם סובלים מתסמיני דיכאון שונים הכוללים תחושת דיכאון, בעיות שינה, קשיים בקשרים חברתיים ועוד. על פי הנתונים שהתקבלו, 125 משתתפים (13%) סבלו מדיכאון בתחילת המחקר. בהמשך, בוצע מעקב אחרי המשתתפים במשך 17 שנים. בסוף המחקר התגלה כי 164 משתתפים סבלו מדמנציה, מתוכם 136 אנשים אובחנו כחולים במחלת האלצהיימר. כ-22% מבין האנשים שסבלו מדיכאון בתחילת המחקר לקו בדמנציה, בהשוואה ל-17% מהמשתתפים שלא סבלו מדיכאון בתחילת המחקר. כלומר, בקרב המשתתפים שסבלו מדיכאון נצפתה עלייה של 70% בסיכון ללקות בדמנציה. על פי ממצאי המחקר, בקרב אנשים שלא סבלו מתסמיני דיכאון, הסיכון ללקות בדמנציה תוך 10 שנים הוא 0.21. לעומת זאת, עבור אנשים שסבלו מתסמיני דיכאון בעבר, הסיכון ללקות בדמנציה הוא 0.34. הממצאים נותרו זהים גם לאחר שבוצעו התאמות לגיל, מין, רמת השכלה וכן להימצאות הגן APOE , אשר מגביר את הסיכון של נושא הגן ללקות באלצהיימר. "איננו יודעים עדיין האם דיכאון גורם לדמנציה, אך ישנן מספר דרכים בהן דמנציה עשויה להשפיע על הסיכון ללקות בדמנציה," טוענת עורכת המחקר פרופ' ג'יין סקזינסקי, מבית הספר לרפואה באוניברסיטת וורצ'סטר במסצ'וסטס, ארצות הברית. "כאשר אדם נמצא בדיכאון, נוצרת דלקת ברקמת המוח אשר עשויה לתרום להתפתחות דמנציה. חלבונים מסויימים שנמצאים במוח בהם מתרחשת עלייה בעת דיכאון יכולים גם הם להגדיל את הסיכון להתפתחות דמנציה. בנוסף, מספר גורמים באורח החיים אשר קשורים לדיכאון לטווח ארוך, כגון תזונה, כמות פעילות גופנית ופעילות חברתית, עשויים גם הם להשפיע על הסיכוי לפתח דמנציה." פרופ' סקניזסקי מקווה כי מחקר זה, שהינו אחד מהמחקרים הגדולים והארוכים ביותר עד היום, יסייע להבהיר ממצאים בלתי עקביים שעלו ממחקרים קודמים שנעשו בנושא זה, אשר בחנו את הקשר בין דיכאון לבין דמנציה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
