ד"ר יועד אליעז
בשלבי ההתפתחות השונים קיימים צרכים פיזיולוגים שונים, ויש העדפות שונות של מאכלים. התעלמות מהבדלים ומהעדפות אלו היא אחת הבעיות הנפוצות הקשורות בהשמנה. להלן מספר הערות הקשורות לתזונה בכל גיל ובאשר למעברים בין שלבי ההתפתחות השונים. הערה: ההגדרות שאשתמש בהן אינן מתיימרות להיות מדויקות או "מדעיות", ושלבי ההתפתחות דלהלן באים אך ורק למען הבהרת סוגיות הקשורות בהשמנה ובהרזיה.
א. ינקות - אוכלים ונרגעים
יניקה ואכילה הן עניין מרכזי בחיי תינוקות. תינוקות שאך נולדו ישנים שעות רבות, ומתעוררים בעיקר כדי לאכול. צריך להיזהר מפרשנויות מרחיקות לכת באשר למה שחושבים ומרגישים הקטנטנים שעדיין לא מדברים. אך הבכי של תינוק כשהוא רעב והיניקה החזקה לאחר פרק זמן שלא אכל מעידים כי הרעב אצל תינוקות מהווה מצוקה של ממש, והוא קשה להם יותר מאשר לילד או למבוגר. לכן, אפשר לשער שהאכילה בגיל הינקות אינה רק משביעה, היא גם מרגיעה. ילדים מתבגרים ומבוגרים מסוגלים להיות רעבים מבלי לחוות מצוקה קשה. יחד עם זה, המנגנון הפסיכולוגי שקושר בין אכילה להרגעה עשוי להישאר על כנו. רבים מאיתנו שאוכלים באופן מוגזם, מכירים את דפוס החשיבה "שהאוכל מרגיע".
ב. פעוטות - אוכלים וכועסים
פעוטות (שנה - ארבע שנים) יוצרים מערכת יחסים עם הוריהם הכוללת רגשות עזים: אהבה, געגועים, תלות, חשד, קנאה, וכעס. לכן, האכילה בגיל זה מתקשרת עם הרגשות הקשורים ביחסים האלו. פעוטות לומדים שאם יאכלו כפי שהוריהם מצפים מהם, ההורים יהיו מאושרים. מצד שני הם חשופים לכעסם של ההורים באם לא יאכלו "טוב". כשהם עצמם כועסים הם יכולים לאכזב את ההורים באופן לא מודע על ידי אכילה שאינה לפי הציפיות. האכילה נקשרת בגיל זה עם רגשות של תוקפנות, כעס ושנאה עצמית. אנשים בעלי משקל יתר מספרים לעיתים כי האכילה קשורה אצלם בחוויה של תוקפנות והרס עצמי. יתכן מאוד שאכילה שאינה גורמת לסיפוק והנאה מקורה ברגשות האכזבה והכעס שנקשרו לאוכל, עוד כשהיו פעוטות.
ג. ילדים - אוהבים לאכול מתוק
הטעם המתוק הוא הפשוט מכל הטעמים, והמשמח מכולם. לכן ילדים, כמעט תמיד ובכל מקום, אוהבים ממתקים. כאשר הורים דואגים לכך שלא יפריזו, ולא תפגע הבריאות בכלל, ובריאות השן בפרט, אין פסול בכך שילדים ומתבגרים יאכלו מאכלים מתוקים. אצל מבוגרים הטעם נעשה יותר מגוון, אך התאווה למתוק אינה נעלמת בדרך כלל. הטעם המתוק, משמח בכל הגילים. אצל חלק מבעלי משקל היתר (בני כל הגילים) מאכלים מתוקים נמצאים בראש רשימת התאוות "הבלתי נשלטות". מתברר כי לפחות אצל חלק מהמבוגרים שאינם יכולים לעמוד בפני הפיתוי של המאכלים המתוקים השתמרה התשוקה ל"מתוק" ולשמחה שהוא מעורר.
ד. מתבגרים - אוהבים לאכול הרבה
גיל ההתבגרות מאופיין בהתפתחות גופנית מואצת. בתוך שנים ספורות נערים ונערות מוסיפים עשרות אחוזים לגובהם ועשרות אחוזים למשקלם. הרגלי התזונה משתנים בהתאם, הגוף הגדל זקוק למנות גדלות והולכות של אוכל. ה"תיאבון הבריא" אצל מתבגרים הוא תופעה נורמלית ואכן בריאה. פרק החיים הקצר הזה הוא אינטנסיבי מכל בחינה. כל הפעילות נעשית מוגברת וקיצונית. לכן, אין זה נדיר אצל מתבגרים לחסל חפיסת שוקולד בבת אחת, ואף לאכול ככר לחם שלמה... כאשר גדילת הגוף נעצרת, נעצרת האכילה המרובה. וכאשר החיים נעשים פחות אינטנסיביים גם התזונה נעשית יותר מאוזנת. לרוע המזל בגיל ההתבגרות נקבעים הרגלים, ומרכיבי זהות רבים. אצל רבים מהאנשים השמנים אכילת כמויות מוגזמת מקורה באכילה המרובה (הטבעית והנורמאלית) בגיל ההתבגרות.
ה. מבוגרים אחרי גיל 20- אוכלים כדי להתאושש מעייפות ולחץ
אצל מבוגרים שסיימו את גיל ההתבגרות נקבעים בד"כ הרגלי התזונה מאוזנים. מאוזנים בכמויות, מגוונים בטעמים, ועל פי ארוחות מסודרות. עדיין אין זה אומר שאצל כל הבוגרים האכילה היא נורמלית, שהם אוכלים מתוך רעב, ומפסיקים לאכול כאשר שבעים. לאחר גיל 20 אנחנו במלוא כוחנו אבל מנגד החיים תובעניים, והמשימות רבות: לימודים, עבודה, חברים, אהבה ועוד... המאמצים הרבים בכל החזיתות אינם מאפשרים דיאטה מאוזנת באמת. לא אחת, אורח החיים העמוס מכתיב אכילה בחטף, והעייפות הרבה מובילה לאכילה מופרזת, במיוחד בשעות הערב. רבים מהאנשים והנשים בעלי משקל היתר מוצאים עצמם בתום יום מתיש אוכלים הרבה כדי להתאושש ולהתגבר על העיפות.
ו. הריון ולידה - מתרחבים ומתכווצים
הריון מביא עימו "בלבול תזונתי". נשים הרות חוששות שמא הרגלי התזונה שלהן אינן טובים לעובר שהן נושאות ברחמן. למומחי תזונה יש טיפים מיוחדים עבור תקופת ההיריון: למעט באכילת שומן טראנס, ולהרבות בחומצה פולית ובאומגה 3. וכמו כן מופיע התיאבון המפורסם למאכלים מאוד ספציפיים, ללא קשר לעונת השנה, או להעדפות הרגילות של האישה ההרה. נשים שהיו רגילות לשמור על מראה רזה אינן יודעות כיצד להתמודד עם ההשמנה הטבעית הקשורה בהריון. בהרבה מקרים הן חוששות מפני האפשרות שיתקשו לחזור למראה הרזה שלהן לאחר הלידה, והן נמצאות במצוקה שעלולה להסיט את תשומת הלב שלהן מהעיקר - ההתפתחות התקינה של העובר, וההכנות לטיפול בתינוק עם לידתו. הגם שלהשמנה אחרי הלידה יש משמעויות פיזיולוגיות אובייקטיביות, אפשר ליחס חלק מהסיבות להשמנה אחרי לידה גם לבלבול הכרוך בהתרחבות וההתכווצות של הגוף במהלך ההיריון והלידה.
ז. מבוגרים אחרי גיל 40 - אוכלים פחות
לאחר גיל 20 קצב חילוף החומרים בגוף הולך ונעשה איטי, ההאטה היא של 2% לכל 10 שנים. כך שאם בשני העשורים הראשונים ההאטה עדיין לא ניכרת (עד 4%), הרי שלאחר העשור הרביעי אין להתעלם ממנה. ירידה משמעותית במהירות חילוף החומרים מתבטאת באופן טבעי בירידה הדרגתית בתיאבון. אולם לרוע המזל ההרגלים שהתעצבו במשך שניים ושלושה עשורים משמעותיים בחיים הם הרגלים שקשה מאוד לשנותם. בד"כ, אדם בגיל 40-50 מכיר היטב את הרגלי התזונה שלו, ואינו מרגיש בהאטה של קצב חילוף החומרים בגופו. לכן בעיות השמנה נעשות נפוצות מאוד גם בקרב אנשים שלא סבלו מהם עד הגיעם לגילים אלה.
ח. קשישים אחרי גיל 60 - אוכלים בהתאם למצב הבריאותי
בגיל הזקנה מתמעטת הפעילות הגופנית, ומחריפים מצבים פסיכולוגיים כגון חרדות ודיכאון. לשינויים אלו השפעה גדולה על משקל הגוף. רבים מהקשישים והקשישות סובלים הן מהשמנה קיצונית, והן מהרזיה קיצונית. בנוסף, לאחר גיל 60 מתרבות הבעיות הרפואיות שאנו עלולים לסבול מהן. בהקשר זה ידועות מחלות הסוכרת, לחץ הדם, הסרטן ובעיות דלקתיות. מחלות אלו מטופלות במגוון תרופות שאת רובן על החולה ליטול באופן יומיומי, ולמשך תקופות ארוכות מאוד. חלק מהתרופות הללו משפיעות על משקל הגוף. האפקט המשמין של תרופות בגיל הזקנה מוכר יחסית, אולם קיימות תרופות שהשפעתן הפוכה והן גורמות לירידה במשקל הגוף. כדי לשמור על משקל גוף מאוזן ונורמלי בגיל הזקנה יש לקחת בחשבון את כלל הגורמים הקשורים בגיל המתקדם, לרבות את ההשפעה של התרופות השונות אותן נוטלים.
אני פסיכולוג המסייע לגברים, נשים ובני נוער לרדת במשקל. אני מייעץ באופן פרטי, ומנחה קבוצות של מרזים. מתוך הכרותי עם אנשים בתהליך הרזיה למדתי את חשיבות הגורמים הפסיכולוגיים של הירידה במשקל. בין האנשים להם אני מסייע רבים מתאמנים בחדרי כושר ושומרים על תוכנית דיאטה. להפתעתי גיליתי כי מרכיבי הכושר והדיאטה אינם פועלים באופן דומה על אנשים שונים. חלק מצליחים להוריד ממשקלם באופן סביר, אולם יש כאלה שלמרות האימונים המפרכים והדיאטה לא יורדים במשקל. ניתחתי את המקרים של הכשלון, ופיתחתי תובנות אחדות באשר לפסיכולוגיה של הרזיה ובאשר לגורמים הפסיכולוגים שעושים את ההבדל בין הצלחה לכשלון בהרזיה. כיום אני מכיר את דפוסי המחשבה השונים שמובילים לאכילה מופרזת, את החסרים השונים עליהם אכילה באה לפצות, ואת הרגשות המעורבים בהתמודדות עם משקל יתר. למדתי להבחין בתנאים שמאפשרים לאנשים שונים לרדת במשקל, ואני מכיר היטב את המעצורים הפסיכולוגים המגוונים שאינם מאפשרים ירידה במשקל. לכל אלה פיתחתי אסטרטגיות התמודדות המאפשרות ירידה במשקל. חלק מהתובנות האלו הובילו אותי לכתיבת מאמרים קצרים אותם ניתן למצוא באתר שלי.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
