מיתוס הגבורה של ניצולי השואה במלחמת העצמאות
לזיכרון אותם צעירים מעטים אשר שרדו את השואה,גברים ונשים ונשארו יחידים ממשפחתם.הם חוו את מאורעות השואה על בשרם בגטאות,במחנות השמדה,במסתור או כפרטיזנים,עלו ארצה בתום מלחמת העולם השנייה ,לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.במותם היו אנשים אלה לגשר אנושי בין שואה לתקומה של עמנו,הורם "נצר אחרון" -מפעל להנצחת ניצולי שואה שנהרגו במלחמת השחרור.יהודה שטרנפלד הוא יוזם אנדרטת "נצר אחרון" ביער המגינים. רעיון "השביל המחבר" בין "יד ושם" לבין הר הרצל נולד ביוזמת היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון, בראשותו של מר אריה מועלם, דאז ראש היחידה.
275 חללי מלחמת השחרור, שהיו ניצולי שואה, רשומים במשרד הביטחון. רבים מהניצולים עלו לישראל וגויסו מיד לצה"ל. חלקם איבדו בשואה את כל משפחתם, ומותם סתם את הגולל על המשכיות המשפחה. אלה נקראו "נצר אחרון", והוקם לזכרם אתר הנצחה מיוחד.
"השביל המחבר" הינו שביל המחבר שני צדדים של הר הרצל. השביל מסמן את החיבור של שתי הנקודות המרכזיות בהיסטורית עם ישראל- שואה ותקומה. השביל המחבר בין "יד ושם" לבין הר הרצל נועד להנציח את סיפורם של אלו אשר נותרו לבדם מכל משפחתם האהובה שנספתה בשואה. אותם אלו, אשר הגיעו ארצה כואבים אך נחושים להלחם על זכותם לבית- מדינה, ונפלו בהילחמם על זכותם זו. עם נפילתם בקרב על תקומת הארץ, תם סיפור חייהם של חללי נצר אחרון, ולא בכדי, נקבע מועד קיום צעדת "השביל המחבר", לימים שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
בשנת 2004, שנה לאחר חניכת השביל, נחנכה האנדרטה לחללי הנצר האחרון. האנדרטה, פרי יצירתו של מיכה אולמן בנויה שני חלקים: האחד הוא "הבית"- מבנה של בית אבן שנעקר ממקומו והוטח אל הקרקע והחלק השני, הנו "קיר השמות"- חזיתו העקורה של הבית, עלילה חקוקים שמות הנופלים- הנצר האחרון. שני חלקי האנדרטה, זה לצד זה, נראים גם כאנייה- במקרה זה אוניית מעפילים בדרכה מאירופה לארץ ישראל. כל אלו מבטאים ומתחברים למשמעות "השביל המחבר".
בעצרת זיכרון שנערכה שם אמר, בזמנו, ראש הממשלה אריאל שרון: "תמונות רבות נחרטו בזיכרוני במהלך המאבק על תקומתה של מדינת ישראל, ואולם זאת חרטה בי את רישומה העמוק במיוחד: יום שרב כבד. כרם זיתים ליד חולדה העתיקה. מחלקתי ואני שרועים על הקרקע, מתחת לעצי הזית, דרוכים ומהורהרים בטרם קרב. לפתע, בסמוך לנו, עוצרת שיירת משאיות, מתוכם יורדים מגויסים חדשים. פניהם חיוורים במקצת, זרים למראה, ספרות טבועות על ידיהם. הם החליפו את בגדיהם, ניסו להתאים מדים וקיבלו את נשקם. בשקט מופתי. בדממה כמעט. הם הגיעו אלינו ממחנות המוות באירופה, דרך גבולות חסומים, באוניות מעפילים רעועות, ושוב למחנות ההסגר בקפריסין ומשם באוניות היישר לחזית. איש מהם לא התלונן, איש מהם לא מחה בקריאה: תנו לנו לפחות לנשום מעט אחרי השנים הנוראות שעברנו, כאילו הבינו שזהו עוד קרב על הקיום היהודי".
בספר הזיכרון באישי של אברהם אביאל ,ניצול גטו ראדון ,אשר שירת בגדוד השישי של הפלמ"ח נכתבו דבריו הבאים:
"בנוטלו את תרמילו ,חש לרגע,כי הנה שב אליו תרמיל נדודיו-חברו הטוב שליווה אותו בנאמנות כל אותה הדרך הארוכה עד בואו הלום.בהתפכחו,הרהר,מה שונה תרמילו הנוכחי מקודמו.בימים בהם עזב את ביתו שעלה בלהבות לבלי שוב,כדי להציל את חייו-כדי להישרד.עתה יוצא הוא כדי להרחיק את האש מביתו ,כדי להגן על בית חלומותיו,למען יהיה לו לאן לחזור.בימים אלה לא נותרה עוד נפש חיה בביתו הבוער,עתה הותיר אחריו חיים המקפלים בתוכם תקוות דורות ,מאווייו האישיים,שיש בהם כדי להצמיח חיים חדשים על אותו עץ כרות ראש,שחיים נגדעו ממנו".
משום מה לא העלו על נס את הקרבתם של ניצולים אלה ותרומתם במלחמת העצמאות.מיתוס השורד,אשר המשיך להלחם למען עצמאותו לאחר ששרד שואה במקום לשקם עצמו ו"לנוח"-לא נכנס למקום ראוי במיתוס המלחמה והגבורה של צה"ל.העדיפו להעלות על נס את הצבר החסון והלוחם על פניהם.עובדה זו מקוממת וראויה לתיקון בלימודי ההיסטוריה של תקומת מדינתנו.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
