גוועלד!  

יהודי חילוני, יהודי רפורמי ויהודי חרדי נפגשים בכניסה לרבנות. אומר היהודי החילוני: "אני רוצה נישואין אזרחיים", אומר היהודי הרפורמי: "אני רוצה נישואין רפורמים" ואומר היהודי החרדי: "ברוכים הבאים לרבנות, תשאירו את הרצונות שלכם בחוץ בבקשה. ותודה למדינת ישראל שהביאה אותי עד הלום". 
לא, זו לא תחילתה של בדיחה סרת טעם, אלא טפח מרגיז של מציאות חיינו. מי שחשב שהמפלגות החרדיות לא יינצלו את הרפיסות החילונית לצרכים הפוליטיים הצרים שלהן, התבדה. הממסד החרדי התנחל במוסדות המדינה בעקבות אותה רפיסות, וחוסר האחדות החילונית לא מאפשר לנו להתחתן בחופשיות, לא מאפשר לנו לנהל מדינה מתקדמת הפונה מערבה, לא מאפשר לנו להיות עם חופשי בארצנו, מייצר ברשות ובהסכמה אוסף של אוכלי חינם ש"אבטלתם אמונתם", ובאופן כללי מוביל את המדינה לאבדון כלכלי-תרבותי ומוסרי.

פרשת עמנואל, ההפגנות בגבעת אנדרומדה, לימודי הליבה שלא נלמדים אך מתוקצבים וכעת חוק הגיור, שמאפשר לרבנות ולממסד החרדי שליטה נוספת בחיינו, הן דוגמאות מובהקות מהשבועות האחרונים למלחמת התרבות שמתחוללת בארץ. האשליה החילונית יוצרת אצלנו את התחושה, כאילו אנו חיים במדינה מערבית עם חופש דת וחופש מדת. אבל בצמתים המרכזיים של החיים והמוות, אנחנו נתקלים באותו ממסד חרדי מיושן, פוליטי, מנוון וציני, שהקשר בינו לבין יהדות, דת או מוסר מקרי בהחלט.

הטיעונים המגוחכים של גורמים מסויימים בחברה החרדית כאילו מדובר בחופש לקיים את אורחות חייהם על פי אמונתם, אינם עומדים במבחן המציאות. גם טענתם לקיפוח ולרצונם בשוויון נשמעת תפלה. מתי ראיתם אישה רבנית בין כתלי בתי הדין הרבניים? מתי התאפשר לחילוני לשמש בתפקיד רם מעלה במסגרת הממסד החרדי?. החרדים לא יכולים להתכסות בנוצות הדמוקרטיה והשוויון מבלי לקיים אותם בדלת אמותיהם. קודם הם לקחו לנו את מוסד הנישואין ועכשיו הם לוקחים לנו את הזהות. יהדות היא הרבה מעבר לחותמת רבנית, היא עולם ערכי ותרבותי עשיר, עמוק ורחב. היא מגדיר זהות משמעותי ורלוונטי שאינו תלוי בפקיד זה או אחר. בטח לא ברבנות.

מי שלא מבין שמלחמת התרבות הזאת היא מלחמה מהותית על אופייה ופרצופה של המדינה, ולא פחות מכך על הזכויות של כל אחד ואחד מאיתנו לחופש מדת, ראוי שיביט נכוחה על מציאות חיינו.
יש לזכור שההתעמרות החרדית באורחות חיינו אינה גזירה משמיים, אלא פוליטיזציה צינית של הדת. חשוב להזכיר שחלק לא מבוטל מהאוכלוסייה החרדית אינה רואה בעצמה חלק מהמפעל הציוני ואף מתנגדת לה. אבל חוסר ההשתלבות וחוסר הקבלה בחברותא הציונית לא מפריע לאוכלוסיה החרדית ליהנות מפירותיו של המפעל הזה ולנצל אותו בגסות. אם אנחנו לא רוצים שהמפעל המפואר הזה, שהקימו אבותינו, יפשוט את הרגל אנחנו חייבים לנקוט עמדה, אפילו מופגנת, כנגד השחרת פרצופה של המדינה.

* הכותבת היא עורכת דין, מייסדת ומנכ"לית ארגון משפחה חדשה.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי