דו"ח איילנד על המשט לעזה - תוקם לאלתר רשות לאומית לתכנון
נמרוד נוי
24/7/2010
"מדינת ישראל מתנהלת כאדם שהולך בחושך. יש לו פנס, אבל הוא לא מדליק אותו. אחר כך נתקל באבן ונופל. ורק שהאף שלו תקוע באדמה, הוא שואל 'איך יוצאים מזה?' כאלה אנחנו. כך קרה במשט...". אפשר כמעט לומר שדברים אלו מפיו של גיורא איילנד הם לוז הדו"ח הקשה שהונפק על ידו על הארועים הכרוכים בטיפול הממשל וזרועותיו השונות כולל צה"ל במשט האחרון לעזה. אף כי היתה זו ועדת בדיקה ולא ועדת חקירה עם סמכיות וכוונה להצביע על אשמים באופן אישי למחדלים שנתגלו, ניתן להצביע על כולנו כחברה ולומר אנחנו אשמים. אנחנו אשמים בכך שאיננו מוכנים להתמודד באופן מקצועי, בוגר ואחראי עם שאלת המפתח של דורנו והיא התנהלות חיינו הציבוריים במדינה.
הסיפור העגום הזה על האופן בו אנו מנהלים את חיינו הציבוריים הוא כבר מזמן איננו שאלה טכנית אלה משהו המגלם בתוכו הבטים אסטרטגיים רבי ערך ומשקל. אין מדובר כאן בסדרת טעויות מקרית וספורדית כלשהי, אלא בתרבות צברית שלמה השמה ללעג ולקלס כל ניסיון לאמץ דפוסים ראויים של עבודה והתנהלות בחיינו הציבוריים. על 'חולשת המערכת הפוליטית' בישראל הרביתי לכתוב מעל במה זו. השקעתי מאמצים רבים כדי לפצח את חידתה ולהבין את מקורותיה. אם מישהו בתוכנו סבור שמערכת חסרת אונים וביש גדא שכזו יכולה להצמיח באופן פלא פוליטיקאים איכותיים ומערכות שלטוניות ראויות לשמן, המתפקדות באופן איכותי, טועה ומטעה.
שוב ושוב אנו רואים שראיה טכנית מקומית והד הוקית, שאנו הישראלים כה מצטיינים בה, לא תספיק לנו עוד כדי להבטיח את בטחונה של המדינה ואת חוסנה של החברה הישראלית. שוב אנו מתרשלים בכך שאנו מפקידים את גורלנו ביד המקרה וסבורים שחבורה של 'מצליחנים' מן הסיירות בצירוף, מיתוסים חסרי ביסוס על מתקני שעונים ובעלי ראש אנאליטי, הם שיביאו לנו את הגאולה. כנראה שנדרשות לנו בימים אלו יכולות אחרות. למשל: גדולה ותעוזת הרוח, חדשנות ויצירתיות, מקצוענות רבה בדרכי התנהלותינו, רמה גבוהה של תהליכי התכנון והחשיבה הלאומיים בתוכנו, חשיבה רב תחומית ואסטרטגית, שימת דגש על מרחב היסודות הניהוליים בחיינו, הקפדה יתרה על איכותן של תהליכי העבודה וקבלת ההחלטות בשדרותינו הציבוריות וכו' וכו'.
לפני 26 שנים כתב אלווין טופל בספרו 'הגל השלישי' כי איכותן של דמוקרטיות נמדדת מעל לכל בטיב מערכות קבלת ההחלטות שבתוכן. לא אומץ בשדה הקרב, לא אידאולוגיות ולא ערכים הן שיקבעו את חוסנה של המדינה המודרנית ורמת הדמוקרטיה שבה.
לנוכח דברים אלו אני סבור שהגיע הזמן להקים בישראל 'רשות לאומית לתכנון'. גוף בעל משקל ציבורי רב וסמכויות מתאימות שכל יעודו יהיה לקדם במדינה את מימד שיכלול מערכות חיינו הציבוריות ודרכי פעולתן, ואת הטמעת יסודות הדיסיפלינה הניהולית על כל רבדיה וממדיה בחיינו. הרשות עצמה לא תעסוק בתכנון אלא תשקוד על קיומם וחיזוקם של ערכי התכנון וההתנהלות בחיינו הציבוריים. כאשר אנו חסרים את המימד הזה אל תוך החלל הריק נכנסים שלא לצורך מבקר המדינה והמערכת המשפטית ומחמירים עוד יותר את המצב. אולי הכל שפיט, אבל איכותן של מערכות חיינו נקבעת יותר מכל על פי אמות מידה התנהלותיות מקצועיות וראויות ולא על פי עמידה באמות מידה משפטיות.
התיאור המצמרר של גיורא איילנד על כשלונה של המערכת השלטונית בטיפול במשט, על שיקול דעתה הקלוקל ועל תהליכי עבודתה הלא ראויים, צריך להדיר שינה מכל אחד מאיתנו. היכן היו כל גופי הייעוץ והחשיבה. מדוע הם לא באו לכלל ביטוי. מדוע שר הבטחון במדינת ישראל וגם ראש ממשלתה עוקפים את כל המערכות וסבורים שהתבונה והידע מצויים רק בהם. ממתי הם כל יכולים שכאלה. עוד לא נולד האיש שכל החוכמה מצויה רק בו. ממתי מנהלים ככה מערכות גדולות ומורכבות. בהחלט יש לשופטם ציבורית על כך. גם ראש ממשלה בישראל ושר בטחון בה מחוייבים לעמידה באמות מידה התנהלותיות ואין להם כל סמכות לחרוג מכך.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
