אצל יהודים שומרי תורה ומצוות הגברים נוהגים לחבוש לראשם כיפה ואילו הנשים, לאחר הנישואין, מכסות את שיערות ראשן במטפחות, כובעים או פאות. אצל הרפורמים, להבדיל, נוהגים שוויון בין המינים ובמגזר הזה גם הנשים חובשות לראשון כיפות.
גם אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות חובשים לראשם כיפות במצבים שונים כמו בשעת תפילה, בעת אמירת ברכות או באירועים וטקסים הקשורים לדת. יהודים חרדיים לעומת זאת, חובשים לראשם כיפה במשך כל שעות היום ובמיוחד נזהרים שלא ללכת ארבע אמות ללא כיפה לראשם.
ישנם מגוון עצום ורחב של סוגי כיפות. במגוון צבעים, רקמות וסוגי בדים. על פי צורת הכיפה, צבעה וסוג הבד ממנו היא מיוצרת ניתן לשייך את החובש אותה למגזר שלו.
מקור חבישת הכיפה מוזכר בגמרא כעניין המעיד על יראת שמים, ענווה וצניעות. בנוסף לזאת, מוצאים אנו שהכיפה היא מגינה על האדם ושומרת עליו. במשך הדורות הכיפה, כמו סממנים יהודיים נוספים הבדילה בין היהודים לבין אלה שאינם בני הדת היהודית.
ניתן לחלק את חובשי הכיפות למספר זרמים. ישנם חובשי כיפות שחורות, מקטיפה או בד פשוט. אלו משתייכים בדרך כלל לזרם האורתודוכסי – הנקראים בפי העם "חרדיים". האנשים החובשים כיפות סרוגות משתייכים בדרך כלל לזרם המזרחי – הדתיים הלאומיים. כיפות לבנות חובשים מגוון זרמים, ההבדל בינהם מתבטא ברקמה הרקומה על הכיפה. זה יכול להיות "נ נח נחמ נחמן מאומן" – מה שמצביע על השתייכות לחסידי ברסלב. "יחי אדוננו מורנו...." משייך לזרם חב"ד ועוד.
ישנו מגוון רב ועצום של כיפות. גם בתוך המגזר ישנם סוגי כיפות רבים. אצל ילדים ניתן לראות כי הבסיס, פעמים רבות היא כיפה קטיפה שחורה, אך עליה מופיעים עיטורים שונים, רקמות שונות ולעיתים אפילו שמו של הילד החובש את הכיפה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
|
כלים שימושיים למאמר: |



