אריה חזק ומרוסן הוא הראוי למלוכה
האריה מסמל מלכות ביהדות .המראה העצמתי של האריה, שאגתו והתנהלותו ממחישים היטב דמות של מנהיג הדבק במטרתו ומשכיל לכפות את דעתו על נתיניו, כדברי שלמה המלך בספר משלי: "ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל",ובנבואת בלעם: "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה" (במדבר).
בברכת יעקב ליהודה מתוארת עצמת האריה וגבורת ריסון כוחו: "יהודה אתה יודוך אחיך ידך בערף איביך ישתחוו לך בני אביך. גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו". יעקב אבינו מתאר תמונה ריאלית של גור אריה התופס בעורף טרפו, אך נסוג מרצונו ורובץ בתנוחה מלכותית כאריה בוגר. הנסיגה של גור האריה אינה מלמדת על הפסד במאבק. אדרבה, גור אריה זה כבש את יצרו. יעקב מעביר מסר חינוכי ליהודה ובאמצעותו לעם כולו: "גור אריה" חזק אך מרוסן הוא הראוי למלוכה.
בתרבות האנושית נחשב האריה סמל לגבורה וכוח, ולכן הוצמד לו הכינוי "מלך החיות". כוחו האדיר מראהו הנהדר ומבטו הנוקב והגאה הקנו לו את התואר "מלך החיות". הוא משמש סמל גבורה אצל עמים רבים, מצויר בדגלי מדינות שונות, מופיע בקישוטי פסיפס בבתי כנסת, כנסיות ביזנטיות וארמונות שונים.
אריה הוא מין של טורף גדול מהסוג פנתר שבמשפחת החתוליים ,בסדרת טורפי היבשה. והוא השני בגודלו במשפחה זו אחרי תת-המין הסיבירי של הטיגריס. זוהי המשפחה המשוכללת והמיומנת ביותר בין טורפי היבשה והזללנים הגדולים ביותר, בין אוכלי הבשר. האריה ניזון מאוכלי עשב שונים אותם הוא צד, כמו גם מפגרים.
למשפחת החתוליים מבנה גוף מאורך וגמיש מאוד, פרווה רכה, לחלקם פרווה מנומרת או מוכתמת, חמש אצבעות ברגליים הקדמיות וארבע אצבעות ברגליים האחוריות. כאשר החתוליים הולכים על אצבעותיהם, טופריהם מתכנסים כך שבשעת צייד או התגוננות יהיו תמיד חדים.
לחתוליים ראש קצר ומעוגל, העיניים מופנות קדימה וראיתם מעולה. היא רגישה פי 6 מבני האדם ושדה ראייתם כ- 187 מעלות - ראייה תלת ממדית. החתוליים מסוגלים לחשב מרחקים במדויק. ניביהם ארוכים ובפיהם שיני שסע גדולות.
האריה הוא הגדול בחתוליים באפריקה, הוא צד חיות גדולות ממשקלו ועלול להיות מסוכן לאדם. האריות הם החתוליים החברתיים היחידים אשר חיים במשפחה הכוללת שניים עד שלושה זכרים, לצד תריסר נקבות וצעירים. לעתים משפחה כוללת כ-20 פרטים ויותר. במשפחת האריות יש חלוקת תפקידים: הזכר כמלך ההרמון אחראי לביטחון המשפחה ושומר עליה בפני פלישת זכרים אחרים לתחום הנחלה, הלביאות הן הצדות לרוב את הטרף ודואגות לצעירים. האריה נפוץ בעיקר ביבשת אפריקה אך גם במדינת גוג'אראט שבהודו. תוחלת חייו בטבע היא בין 10 ל-14 שנים, אם כי בשבי הוא יכול לחיות עד ל-20 שנה.
לאריות ממין זכר תפקיד קיומי חשוב ביותר, אלה האחרונים דואגים לביטחונה של הקבוצה כולה ומבטיחים את קיומה כקבוצת רבייה. מכיוון שהזכרים כבדים קשה להם להשיג טרף ולכן, את הטרף מביאות הלביאות. זוהי כאמור אחת הסיבות לכך שבטבע ישנו מיעוט של זכרים.
כאשר אריה זר פולש לטריטוריה של להקה מסוימת ומצליח להבריח את בעלי הנחלה, אותו אריה פולש יחסל את הגורים של הלביאה, להתנהגות זו שתי סיבות עיקריות:
1. כדי למחוק את שרידי המשפחה הקודמת.
2. הדבר גורם לזירוז תהליך הייחום המחודש בכדי שאותו אריה יוכל להקים דור חדש משלו.
בעבר הרחוק חי האריה בארץ ישראל. היה זה בתקופת הצלבנים עד סוף המאה ה-13. באותה התקופה הוכחדו אחרוני האריות. מתיאורו של אליהו הנביא "כאריה יעלה מגאון הירדן" (ירמיהו מ"ט - 19). ניתן ללמוד את מקום משכנו של האריה בארץ.
הארי נזכר 157 פעמים בכתבי הקודש בשמות שונים: ארי, גור, כפיר, שחל, לביא, ליש, המורים על זמנים ומצבים שונים שלו והמה: בזמן ילדותו בעוד שהוא יונק משדי אמו נקרא גור, בהיגמלו ויצא לטרוף טרף בלי עזרת הוריו יקרא כפיר כמו שנאמר: ותעל אחד מגוריה כפיר היה וילמד לטרוף טרף (יחזקאל). אריה הוא כאשר יצא מבחרותו והתחבר עם לביאה שהיא הנקבה ממין הזה; בשם שחל נקרא כאשר הגיע לימי הכוח והגבורה, ולעת זקנתו כאשר יעזבוהו כוחותיו נקרא ליש[אוצר השמות].
בתנ"ך מופיע האריה בחמישה כינויים לפי הגיל:
- כפיר (צעיר),
- אריה (בוגר),
- ליש (זקן),
- שחל (מבעית)
- לביא (מלא הוד).
ונסיים עם אחד המשלים מיני רבים שנכתבו על האריה:
האריה והיתוש / לה פונטיין
האריה העליב מאד את היתוש:
-"פצפון עלוב שכמותך! אתה לא שווה שום דבר!"
- "באמת? לא שווה? תכף אראה לך מה אני שווה," השיב לו היתוש בהתרסה. התחיל היתוש להקניט את האריה: עקץ אותו באפו, עקץ בגבו, זמזם באוזניו, פיזז מול עיניו ומשם-לזנב. התחיל האריה להכות לכל הכיוונים, ולא פגע ביתוש. הוא שאג, הוא השתולל, הוא שרט את גופו, הוא חבט בעצמו- ואילו היתוש המשיך להציק וקרא בקול:
- "מלך החיות, הא? גיבור גדול!".
התעייף האריה ונכנע, והיתוש עף משם.
בדרכו נקלע היתוש הפזיז לרשת של קורי-עכביש- ושם מצא את מותו.
מוסר השכל:לפעמים מי שמצליח לצאת בשלום מסכנות גדולות, עלול מרוב שאננות ליפול למלכודת קטנה אך מסוכנת. ואל ישכח הגדול והחזק: דווקא הקטנים, שנראים חלשים, הם לפעמים המנצחים בקרב.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
