מחיקת הגלותיות דרך המרת השם לעברי
במדרש תנחומא נאמר: “שלושה שמות נקראו לו לאדם, אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראים לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו, טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו”.
שם פרטי הוא שם המייחד את הפרט בקרב משפחתו, לעומת שם משפחה אותו חולקים כל בני המשפחה. לרוב ניתן שמו הפרטי של אדם על ידי הוריו, בסמוך למועד לידתו. ביהדות מוכרז שם הבן בפומבי במהלך טקס ברית המילה שלו. שם הבת מוכרז ליד ספר התורה ביום בו קוראים בו, או בטקס זבד הבת. בישראל בסקטור החילוני,מקובל לרוב לקרוא לילד בשם פרטי רשמי יחיד. לרוב,ניתן שם פרטי נוסף, בעיקר בסקטור החרדי-מסורתי.
בקהילות אשכנז-בנים נקראים בדרך כלל על שם אבות המשפחה שנפטרו, ובנות על שם אמהות המשפחה שנפטרו. בחלק מקהילות ספרד- קיים מנהג לקרוא לנולדים בשמות הסבים או הסבתות בעוד האחרונים בחיים.
מנהגים המשתנים מקהילה לקהילה:
- אין לקרוא לשלושה אחים "אברהם, יצחק ויעקב"
- לקרא בשם "בן ציון" לילד שנולד למשפחה ששכלה ילד.
- קריאת פסוק המתחיל באות הפותחת את שמו של המתפלל ומסתיים באות הסוגרת אותו בכל תפילת "עמידה", הנאמרת שלוש פעמים ביום. מנהג המסמל את חשיבותו של שם האדם כחלק מן העניין האלוהי, ומשמש כסגולה לזכירת השם באחרית הימים, כחלק מתהליך הגאולה ותחיית המתים.
- השם ה"יהודי" המקובל הוא שילוב של שם האדם ושם אביו, למשל יצחק בן אברהם, אך צורה זו אינה אופיינית לעם היהודי בלבד.
שלושה מאפיינים בולטים לעין, אפיינו את עם ישראל לדורותיו: "לא שינו את שמם, לשונם ומלבושם" –בני ישראל זכו להיגאל ממצרים מכיוון שלא החליפו את שמותיהם העבריים בשמות מצריים, לא החליפו את שפתם וגם לא את מלבושיהם [ויקרא רבה].
"לא שינו את שמם" – מתייחס למשמעותו של השם היהודי.
מכיוון שיהודים נאלצו בגולה לשנות את שמם מסיבות שונות,לאורך ההיסטוריה הציונית היה מקובל להחליף את השם מלידה בשם עברי, כדי "למחוק" את הגלותיות שבאה עם השם וליצור כור היתוך. תופעה זו הייתה נפוצה מתקופת היישוב ועד שנות ה-90. לעתים הייתה זו בחירה אידאולוגית, למשל בקרב החלוצים, שראו בשם העברי מרכיב בהגשמה הציונית.
בשנות החמישים והשישים היה חשוב לתת שמות ישראליים ולא שמות גלותיים.בתקופת הגל הגדול של ויתור על שמות גלותיים והעברתם לשמות עבריים ביקשו הממרים שמם,לשמור על תכונות השם המקורי. לעתים השם הוחלף עקב השפעה חברתית של הקולטים, למשל שמם של עולים חדשים בשנות ה-60 וה-70 .בעת העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים,כאמור, כבר לא הוחלפו שמותיהם של העולים.
שירה המפורסם של זלדה, “לכל איש יש שם“ (שירי זלדה, הקיבוץ המאוחד, תשמ"ה):
לכל איש יש שם
שנתן לו א-לוהים
ונתנו לו אביו ואימו
לכל איש יש שם
שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו
ונתן לו האריג
לכל איש יש שם
שנתנו לו ההרים
ונתנו לו כתליו
לכל איש יש שם
שנתנו לו המזלות
ונתנו לו שכניו
לכל איש יש שם
שנתנו לו חטאיו
ונתנה לו כמיהתו
לכל איש יש שם
שנתנו לו שונאיו
ונתנה לו אהבתו
לכל איש יש שם
שנתנו לו חגיו
ונתנה לו מלאכתו
לכל איש יש שם
שנתנו לו תקופות השנה
ונתן לו עיוורונו
לכל איש יש שם
שנתן לו הים
ונתן לו
מותו
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
