אוהבי חיים ואדם-תרומת ניצולי השואה למדינה
כותב צבי גיל בכתבתו:"המטרה: להחליף את דיסקט ניצולי השואה:
"עוול נורא נעשה על ידי מדינת היהודים לניצולים. היא הראשונה שהקימה קול זעקה על גזל של נכסים של ניצולי השואה בחוץ והיא האחרונה שטרם סיימה לטפל בנכסי הנספים שמצויים במדינת ישראל. היא הראשונה שנושא השואה בער בעצמותיה והיא האחרונה שניצולי השואה עומדים בראש דאגותיה".
לאחר משפט אייכמן, עשתה החברה הישראלית הכרות עמוקה יותר עם השואה. כעת,אנו קוראים בעיתונים ובשאר אמצעי התקשורת שרבים מניצולי השואה שהזדקנו,נמצאים במצוקה ונצרכים לעזרה חיונית בתחומים שונים. חשוב שהמדינה ותושביה ,יהיו מודעים לתרומתם בבניית הארץ בכל השטחים למרות הזוועות שחוו, ויושיטו יד לעזרתם כי הם חלק מעם ישראל שעזר להקים ולבנות את מדינת ישראל.
בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, ניצולי השואה היו קבוצה דחויה ומושתקת בציבוריות הישראלית. למול האתוס של הצבר זקוף הקומה, הם היו היהודים הגלותיים ושפופי קומה שהלכו אל מותם כ"צאן לטבח". אך ניצולי השואה הוכיחו את עצמם.תרומתם לכוח המלחמתי הייתה משמעותית. כמחצית מהכוח הלוחם של ישראל במלחמת העצמאות היו ניצולי השואה, ובהתאם לכך היה שיעורם בקרב הנופלים. "לא נהפכנו לשונאי אדם ולשוחרי נקם על דם נקיים... בחרנו בחיים .שיקמנו את עצמנו, השתלבנו במאבק להקמת מדינת ישראל ותרמנו לחברה בישראל. [מתוך "מנשר הניצולים"]."
ניצולי השואה שכונו גם ה"הגירה המצולקת", בשל כישוריהם, השכלתם ומקצועם היוו "גל הגירה שכל קולט מתאווה לשכמותו. הניצולים, שרובם בחרו להתחיל התחלה חדשה בארץ ישראל ,השתלבו בחברה הישראלית ותרמו תרומה רבת משקל בכל תחומי העשייה והיצירה. במדינת ישראל התבצע תהליך יוצא דופן, שהפך את ניצולי השואה מקבוצת מהגרים תלושה - לדור המייסדים, ומקבוצה דחויה בציבוריות הישראלית לקבוצה מבוקשת ונצרכת, בעלת תפקיד בעיצוב דמותה התרבותית של מדינת ישראל.
בשנות החמישים התבצעה חדירה והתבססות מאסיבית "של קבוצות הניצולים השונות אל כל פירצה אפשרית בחברה הישראלית", הן ברמה הציבורית והן ברמה הפרטית.
בשנות הששים עם משפט אייכמן "היה שיאו הדרמטי של תהליך הלגיטימציה שהחברה הישראלית נתנה לכל קבוצות הניצולים ולסיפורם של הניצולים כפרטים" ו"הניצולים הפכו לגשר חי בין הכאן לשם"
הניצולים שיקמו את חייהם האישיים במפעל הלאומי. הם התגייסו לצבא וחרפו נפשם על הקמתה והגנתה של המדינה, הקימו יישובים חדשים, פיתחו את החקלאות ואת התעשייה, עסקו באמנות ובמדע, השתלבו במערכת המשפט ובאקדמיה והשפיעו על עיצובה וביסוסה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. הם הקימו 45 ישובים חקלאיים, אכלסו את כל הערים הנטושות. כל מערכת המחקר, התיעוד וההנצחה כולל הקמת יד ושם היא מלאכת ניצולי השואה. איש לא קלט את ניצולי השואה הם קלטו את עצמם.
התרומה הגדולה ביותר של הניצולים הם צאצאיהם שמספרם עבר את המיליון [שאף הם "גידלו את הוריהם" ללא עזרת המדינה כילדים...] ביניהם כאלה אשר נמצאים בצמרת העשייה בתחומי החוק, המשפט, המדינה, החינוך, הביטחון, המדע, הטכנולוגיה, התרבות, האמנות, המוסיקה, התקשורת ועוד.
ולפנינו, שיר של צאצאית לניצולת השואה -אימה:
אימא עשר / עדה שנים(לאמי לאה רוזנצוויג)
בבוקר מאכילה תרנגולות
משקה פרדס מבשלת מרק
בלילה מסויטת
פוחדת לישון
ביום קוטפת פרחים
מנציחה על נייר
שרה בקול סופרן צלול
בלילה מבכה את יקיריה
ביום מדברת יידישקייט
בחכמת אימהות
בלילה מבכה את אמה
בוכה מאשמה
לא סולחת לעצמה.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
