מה קורה לילדים בגיל ההתבגרות
גיל ההתבגרות הוא הגיל בו המתבגרים מגבשים את זהותם הבוגרת. בגיל ההתבגרות מתבגרים עוברים שינויים הורמונאליים (שגורמים בין השאר לשינויים במצבי רוח), פיזיולוגים, פסיכולוגים/רגשיים וקוגניטיבים. כל אלה מביאים את המתבגרים לחוות בגיל ההתבגרות קונפליקט פרדוקסלי: מצד אחד, הם רוצים שליטה. מצד שני, כל השינויים האלה הם בעצם לא בשליטתם. לו רק בגלל זאת, אפשר להבין את הקושי שלעיתים חווים המתבגרים בגיל ההתבגרות. במקרים קשים במיוחד, המתבגרים עלולים להיכנס לדיכאון בגיל ההתבגרות. כאשר זה המצב, סביר להניח שהמתבגר זקוק לטיפול קוגניטיבי. טיפול זה יעזור למתבגרים בגיל ההתבגרות להתמודד עם עיוותי חשיבה שמלבים את הדיכאון. עיוותי חשיבה נפוצים בגיל ההתבגרות הם אלה:
- הכל או לא כלום (שחור-לבן). בגיל ההתבגרות, מתבגרים חושבים באופן דיכוטומי ותופסים את עצמם בנקודות הקצה: או שהם יפים או שהם מכוערים. או שהם חכמים או שהם טפשים. או שהם IN או שהם OUT. אין להם אמצע.
- הכללה מוגזמת. ציון נמוך במבחן עלול להביא את המתבגר בגיל ההתבגרות לחוש שהוא "כישלון מוחלט" ושהוא עתיד להיכשל או להתדרדר בכל המקצועות
- פילטר שכלי: אם חס וחלילה יש למתבגר בגיל ההתבגרות חצ'קון, כל מה שהוא רואה בעצמו זה את החצ'קון. הוא גם משוכנע שזה כל מה שהאחרים רואים בו. הוא, זה החצ'קון והחצ'קון מגדיר את ישותו.
- העצמה ומזעור: ניפוח של התגובה האפשרית מצד המתבגר בגיל ההתבגרות או מצד הסביבה. לדוגמא: אם ילדה בגיל ההתבגרות הזמינה מתבגר לסרט והוא סרב, עלול לחרוב עליה עולמה והיא משוכנעת שהשמועה תתפשט בבית הספר וכולם ירחמו עליה והיא תרגיש שאין מצב שהיא יכולה להראות את פניה שוב בבית הספר.
מה עובר על ההורים בגיל ההתבגרות של הילדים?
- ההורים מקווים שכשהילד יגדל ויגיע לגיל ההתבגרות, הם יוכלו לנהל תקשורת של אנשים בוגרים. הם חלמו על דיאלוג מכובד. במקום זאת, כשמגיע גיל ההתבגרות, הם מגלים מולם מתבגר שנובח עליהם, ממדר אותם ולא מוכן להקשיב להם. במקרים רבים ההורים מגיבים כלפי המתבגר בכעס. אז, במקום שיהיה הורה ומבוגר, יש שני ילדים, כי ההורה מתחבר לצד הילדי שבו ונותן לו להשתלט עליו.
- ההורים פוחדים לאבד את הילד (שלא משתף אותם, מסתגר בחדרו וכו') ואף פוחדים לאבד את השליטה על הילד בגיל ההתבגרות (הם לא יודעים מה קורה לו כשהוא מחוץ לבית או מה הוא עושה, האם הילדה מקיימת יחסי מין, האם הוא מעשן וכו').
- ההורים קיוו שכשהילד יגיע לגיל ההתבגרות אפשר יהיה יותר לסמוך עליו, ובמקרים רבים מתגלה שהילד מסיר מעליו אחריות ורוצה רק עצמאות. זה לכשעצמו עלול להביא הורים לכעוס או להתאכזב מהמתבגרים.
- הורים נתקלים בילד שמשדר שהוא יודע הכל, ויותר טוב מהם. הוא מזלזל בהורים ולעיתים אף מתבייש בהם. פעם ההורים היו אלה שיודעים הכל ועכשיו הם לא יודעים כלום. זה עלול לקומם, להעליב או לחוות תגובה רגשית אחרת, וכל תגובה הורית רגשית כזו היא מובנת, אם כי לא בהכרח מקדמת.
- הורים רבים לא יודעים כיצד להתמודד עם ההתנהגות המוקצנת של המתבגרים בגיל ההתבגרות (הנקראת גם ACTING OUT). אם נוסיף לזה את העוצמה הפיזית שמאפיינת את המתבגרים בגיל ההתבגרות, ובמיוחד את הבנים, הרי שבאמת יש פה לפעמים התמודדות עם משהו מאיים ומפחיד.
- הילדים בגיל ההתבגרות הם בשלב גיבוש הזהות שלהם ולכן בודקים את הגבולות. הדבר מביא לכך שנוצרים חיכוכים רבים בנושאי לימודים, זמן מחשב/טלוויזיה, פירסינג/קעקועים, שעת חזרה מבילוי, סידור החדר וכו'.
מה הורים יכולים לעשות כדי להקל על עצמם?
- לקיים ערוץ תקשורת פתוח עם הילד שמבוסס על כבוד והתחשבות. כל צד צריך להיות מובן וצריך להיות מסוגל להשמיע את קולו. כל צד צריך לנסות ללכת לקראת האחר. ללכת על פתרון של פשרה.
- להכיר לעצמם שהקשר שהיחסים עם הילד חשובים יותר מכל דבר אחר. גם אם הוא לא יצליח בלימודים, הוא יוכל להשלים אחר כך את הבגרות או לשפר ציונים, אך את הנתק יהיה הרבה יותר קשה לתקן.
- להבין שגוף הילדים, הפה שלהם והמוח שלהם ברשותם ואין להם דרך לשלוט עליו. הורים יכולים ליצור סיטואציה מתאימה ללימודים (למשל) אך לא יכולים להכריח את הילד ללמוד (לא בגיל ההתבגרות, ולא בכלל). הם יכולים לפיכך להגביל את זמן המחשב אך עדיין לא יוכלו לגרום לכך שהמתבגר ילמד בזמן שהתפנה לו. לכן, צריך לכבד אחד את בחירות השני, במיוחד כשהם לא הבחירות שלו. דרך זו תנטרל עימותים ובסיכוי גבוה יותר, תביא לכך שהמתבגרים בגיל ההתבגרות ישתפו פעולה עם רצון ההורים (כי ההורים לא יספקו להם את האפשרות למרוד).
- לתת לילדים בגיל ההתבגרות לעשות את הבחירות שלהם והטעויות שלהם וללמוד מהם ולא לדרוש שילמדו מהניסיון של ההורים.
- להזכיר לילד בגיל ההתבגרות, שהם אוהבים אותו ולהזכיר זאת לעצמם. אגב, זה לא אומר שהם צריכים לאהוב את ההתנהגות שלו באותו רגע והם יכולים לומר זאת למתבגרים.
- לא לוותר על כבוד ההורה. לבקש מהמתבגרים בגיל ההתבגרות שיתוף פעולה ופשרה. אם ההורים לא מקבלים זאת, אפשר בתיאום ולאחר התראה, להתחיל בהדרגה לשלול זכויות, כמו כביסה.
- לכבד את הפרטיות של הילד ולאפשר לו מקום מפלט בחדרו, אך לדרוש שהילד יכבד את הרצון שלהם לראות מה קורה אתו בחדרו. זה אומר שהדלת לא תהיה נעולה. והיה וילד יתרעם ולא יסכים, כמוצא אחרון אפשר לשקול הוצאת הדלת מצירה.
גיל ההתבגרות הוא גיל שעלול להביא אתו קשיים לילד וגם למערכת המשפחתית. לפעמים הוא גם פוגע בזוגיות (במקום בו יש חילוקי דעות בין ההורים כיצד יש להתנהג עם הילד המתבגר). אמנם הקשיים עוברים עם הגיל ועד סיום תקופת גיל ההתבגרות, אך זה לא אומר שחייבים לסבול במשך כל תקופת גיל ההתבגרות. אם קשה לכם, פנו לייעוץ.
מה הורים יכולים לעשות כדי לעזור למתבגרים בגיל ההתבגרות?
- להשאיר ערוץ תקשורת פתוח.
- להראות למתבגרים בגיל ההתבגרות, את חצי הכוס המלאה ולעזור להם להתמודד בצורה בונה עם עיוותי החשיבה. לעיתים יש צורך בעזרה מגורם מקצועי.
- להזכיר למתבגרים שהם אוהבים אותם. לא להיות מושפעים ממצבי הרוח המשתנים של הילדים בגיל ההתבגרות ולראות את הילד שבמתבגר.
- לא להגיב בכעס על כעסי הילד שלפעמים אינם רציונלים. לראות את הקושי והמצוקה של הילד. מצד שני, לא לוותר על הכבוד של ההורים ולבקש ולדרוש בכל עת כבוד.
- לראות במתבגר בגיל ההתבגרות את הילד שבו. אמנם הם גדולים פיזית אך לא להתבלבל: הם עדיין ילדים.
אלי שגיא- פסיכותרפיה. טיפול פרטני, זוגי ומשפחתי, הדרכת הורים. כותב טור קבוע בעיתון "הורים וילדים" בנושא הדרכת הורים. רמת השרון, 052-3204949 http://www.some1totalk2.com>
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
