ילדים וכתב היד 

כתב ידינו משתנה לאורך השנים בשל אירועים וחוויות, אך מה קורה לו במהלך שנות רכישת מיומנות הכתיבה ועד לגיבושה המלא?

כבר בהיותו ילד קטן, אנו מגישים לו דף וצבעים ומריעים לשרבוטיו המרשימים. משלב זה ניתן לזהות תכונות דומיננטיות על סמך העיגוליות או הזויתיות, הלחץ על הדף, איכות הקו ועוד.

הכתב הילדי הופך לזורם ושוטף בצורה סבירה בגיל 8-9. מתנועת הכתיבה ניתן לקבל אינפורמציה לגבי טרמפרמנט הילד, מצב רוחו, טיב השליטה הפנימית, כושר בלימה וריסון וכן יכולת כיוון וניווט עצמי.

מגיל זה ניתן לפרש את הסימנים הבאים בכתב היד:

גודל הכתב:

כתב גדול – רוב הילדים בגיל זה כותבים בכתב גדול, זוהי הצורה השכיחה ופירושה: חיפוש אחר קשר עם הזולת, אופטימיות, אקסטרברסיה (מוחצנות),  עיסוק עצמי, אגוצנטריות ילדית, הבלטה של העצמי וכן סימן נוסף לתוקפנות. חשוב לזכור כי שינויים קיצוניים בגודל יכולים להיות אינדיקציה לקשיים בראייה, לפיכך, במקרה של גודל מוגזם או חוסר פרופורציונליות יוצאות דופן יש להפנות את הילד לבדיקת ראייה.

כתב קטן- נטייה לאינטרוברסיה (מופנמות), חשיבה אנליטית, חוש ביקורת וביקורת עצמית, נטייה לשמור מרחק, נטייה לקטנוניות ולפעמים רגשי נחיתות, הסתייגות, חרדה, פחדנות. כשהכתב מאד קטן ולא קריא הדבר יכול להצביע על "שקרנות" שמקורה הוא חסך רגשי, חרדת נטישה ובריחה מן העימות עם מבוגרים.

מהירות הכתב:

באבחון כתבי יד נורמטיביים קשה לאמוד את המהירות לכן רצוי לעקוב אחרי המהירות בזמן כתיבה אמיתי.

מהירות גבוהה – חיות, להיטות, עירנות, פעלתנות, רגשנות. אם המהירות גבוהה מדיי הדבר מצביע על חוסר סבלנות, חפזון, בריחה, פיזור נפש, שטחיות.

איטיות – עלולה לנבוע מבעיות טכנו-מוטוריות. לעיתים נגרמת בגלל חוסר מיומנות וחוסר ידע של צורות. איטיות יכולה להיות תוצאה של אחיזה חזקה של כלי הכתיבה. אחזקה שגויה של הזרועות והאצבעות. במקרה זה רצוי להפנות את הילד לפיזיותרפיה.

פירוש האיטיות: דייקנות, זהירות, הכוונה עצמית, שאיפה להצטיינות, לפעמים יצביע על נוקשות וחרדת כשלון.  אם האיטיות מלווה בתנועה רפה ולחץ חלש יכול להצביע על מצוקה, חוסר בטחון, חרדות, תחושת משבר.

רוחב הכתב:

כתב רחב – ביטוי לספונטניות טבעית ולהתנהגות טבעית של היד. מצביע על פתיחות, עירנות, הסתגלות, כושר הנאה, בטחון עצמי. ילד נינוח המתנהג בחופשיות, מוכן לחוות חוויות, פתוח, מוכן לקבל דברים, חברותי, פיקח, בעל כושר ביצוע, דמיון, חסר עכבות, סקרן, עליז, הרפתקני. אם הכתב מאד רחב בצורה קיצונית יכול להצביע על העמדת פנים לביטחון עצמי.

כתב צר – אינדיקציה למשמעת חזקה מדיי, קשיים בבית הספר ו/או בבית, עכבות, מודעות יתר, שליטה וריסון עצמי, ילד שנוטה להרהורים, נוטה להיות בבית, ביישן, רגישות יתר  לפעמים חרדות, זכרונות מתסכלים או טראומטיים. כתב צר במיוחד יצביע על דחיית קשר, פגיעות, חשש מפני זרים, חידושים ושינויים. לעיתים התנתקות מהסביבה, הסתרת האמת ושתקנות עקשנית.

לחץ:

בשלב זה של הכתיבה רוב הילדים לוחצים בחוזקה וזאת מחוסר מיומנות. הלחץ החזק אופייני לתקופה ההתחלתית ועם הזמן הופך ללחץ קל, גמיש וזורם.

לחץ חזק – המשולב עם תנועה ריתמית וכתב קריא ,יצביע על כושר רצון וביצוע, חתירה לעצמאות, יוזמה, יסודיות וכן רמה שכלית גבוהה.

לחץ מאד חזק – מצביע על עקשנות, נטייה לתוקפנות, כעס, אי שביעות רצון.

לחץ חלש בכתיבה מהירה – מצביע על זריזות, חוסר סבלנות, בעיות של ריכוז והתמדה.

לחץ חלש בכתיבה איטית – רגישות יתר, עדינות נפש, ביישנות יתרה, הססנות, פגיעות, חוסר יכולת החלטה.

כשנגשים לאיבחון אצל גרפולוגי של  כתבי יד של ילדים מומלץ לבדוק כמה כתבי יד שנכתבו בפסקי זמן של כמה שבועות.

כדאי לתת לגרפולוג תיאור על הסביבה התפקודית של הילד מההורים ומהמורים.

רצוי ביותר לקבל גם את כתב ידם של ההורים ואם הבעיה מתמקדת בבית הספר, כתב ידה של המחנכת יכול לתרום לפתרון הבעיה.