אני חילוני. מודה. אני לא מכריז על עצמי כאתאיסט ,להיפך, אבל מבחינת אורח החיים אני חילוני- נוסע בשבת, מדליק אור בשבת, מדביק פערים בסדרות מחו"ל מהמחשב ואם הייתי מעשן גם הייתי גורם לעצמי נזק במהלך הסופ"ש. זה לא שיש לי משהו נגד דת, להיפך. פשוט מעולם לא גדלתי באווירה מסורתית במיוחד. המסורות היחידות הנהוגות בבית הרומני היו שעטנעז של קבב בחלב אימו, אמונה תמימה בצדקת הדרך כי חמאה ובשר בקר נועדו לחיות יחדיו באותה מחבת וכי הדפים שלאחר "שולחן עורך" בהגדה של פסח הינן השחתה לריק של עצים היות ואף אחד לא קורא אחרי האוכל. איש באמונתו יחיה.
לאור הנתונים האילו לא ייפלא כי הפעם האחרונה שהייתי בבית כנסת הייתה בבר-מצווה שלי. אני עוד זוכר את שעורי הבר-מצווה שלי עם רב עיקש במיוחד שניסה להפיק מגרונו של מתבגר צלילי זמיר בעוד שאני אפילו לא עברתי את שלב הטקסט מבחינת רמת העניין,לא כל שכן את הלחן המוזר שדרש ממני לסלסל בצורה כזו שהבריחה כלבים ברדיוס של כמה מאות מטרים טובים מבית הרב העיקש והנחוש.
אבל יש הפתעות בחיים. ביום שישי הגיעה החצי היותר טוב שלי ואמרה כדרך אגב :"מחר אנחנו צריכים להיות בשבע בבוקר בבית כנסת בדרום תל אביב לעליה לתורה". בהתחלה מיצמצתי. הייתי בטוח שמדובר בהפרעה אקוסטית בחדר שכן צירוף המילים "שבת" , "שבע בבוקר" ו"בית כנסת" לא נקלטו אצלי בתודעה ביחד,ברצף לוגי כלשהו. לכל אחת מהן עולם תוכן משלה, אבל לא יחד. "אבל עשיתי כל מה שביקשת...." מילמלתי. "שטפתי כלים, הלכתי לסופר, סידרתי את הבגדים....". התברר שלא מדובר בעונש אלא באירוע משפחתי. ביום שישי הלכתי לישון צהריים, מי יודע כמה כוחות אני אצטרך למחר. בלילה, ליתר בטחון הלכתי לישון מוקדם יותר, ליתר בטחון. בשש וחצי לפנות בוקר טלטלה רכה העירה אותי "קום מוטל'ה, צריך ללכת לבית הכנסת לקריאת שמע של שחרית". ובחלומי הייתי מוטל'ה בן פייסי החזן בעיירה היהודית אשר עומד לצאת לקריאת שמע של שחרית. המציאות הייתה מעט שונה. לא מוטל'ה ולא נעליים. רק שש וחצי בבוקר ושלום עליכם כי צריך לנסוע לבית הכינסת (כפי שמבטאים זאת בעדות מסויימות). עטיתי בגדי חמודות, היטבתי את פאותיי ונסעתי מנומנם משהו בחום התל אביבי הבלתי נסבל. כאשר פתחתי את דלת הבית כינסת הופנו עשרות זוגות עיניים אליי, אל הכופר שהעז לאחר. "קח כיפה משם" סינן יהודי שהתנדנד בעוז מעל ספר התורה שלו כעצמאי מול פקיד שומה. לקחתי כיפה והתיישבתי. לפתע עט עליי יהודי חם נוסף שעטף אותי בטלית. חיפשתי את אורנה דץ בעזרת נשים כי נראה שהמהפך הושלם. אברך.
התיישבתי וסקרתי את הסביבה המתנדנדת והממלמלת. אני נשבע שהיו שם דמויות שהייתי בטוח שקיימות רק בסרטי בורקס. ככל שנקפו השעות כך החלו ליפול חללים. ראשונים נפלו טרוטי העיניים ותשושי השיניים שהשילוב של קימה מוקדמת,מלמול וקריאה מונוטונית לא היטיבה עם שמורות עיניהם. הם נרדמו על ספרי התורה תוך מלמול בלתי רצוני. לפתע הורגשה תכונה בהיכל. מתברר כי חתן השמחה עומד לתת קולו בשיר. הוא עלה נרגש כולו, העביר את האייפון הנוצץ שלו למצב רטט, והחל לזמר על מנת לפתוח את שערי שמים למען יעניקו לו אייפד מתנה. או מינימום טיסה לחו"ל. בסיום החזיון האור קולי המרהיב החל מטר של סוכריות לצלוף מעזרת הנשים. היתרון האסטרטגי שהוענק להם בעמדת שליטה בגובה איפשרה לכמה מהן פגיעות מדוייקות למדי. תינוקות של בית רבן התרוצצו ואספו את הסוכריות לשקי יוטה ענקיים. איפה רופאי השיניים כשיש כל כך הרבה קליינטורה פוטנציאלית במקום אחד?
המופע נגמר וחשבתי לקום. אבל טעיתי. עכשיו עלה גבר עטוי זקן ארוך לי עד ברכיים והחל למלמל בניגון. כולם מלמלו אחריו. חוץ מאילו שעסקו ברכילות ועסקים. התברר שהבית כינסת הוא בכלל סוג של מועדון חברתי, מעין קאנטרי קלאב של שומרי מצוות. מאותו רגע כאילו נפתחו שערי שמים ועפ"י סימנים,אותות ומופתים שלא ברורים לי הופגזנו מעזרת נשים בסוכריות. אמרתי תודה לאל שהמסורת לא ציינה במפורש גם הטלת בקבוקי "סופר דרינק". לא נרשמו נפגעים בנפש במהלך הקרבות אך נצפו פגיעות מדוייקות בקרחות אקראיות.
השעות חלפו,הרגשתי את עצמי מזדקן במשכן. התפילה הופסקה מידי פעם רק לדיון בנושאים שברומו של עולם ("יעקב,תסגור את החלון,המזגן בורח") ולצורך קביעת לו"ז להמשך השבוע. רבים מהם נשמעו לי כאילו הם מחקים את יצפאן.
את המונוטוניות קטעה קבוצת גברים שעלתה לבמה מול הקהל המתנדנד ועטתה על עצמה את הטליטות מעל הראש תוך השלת נעליים. בנקודה זו בזמן התגלתה הבעיה העיקרית של המין הגברי- חוסר היכולת להתאים צבעים. מכנסיים מצבעים שונים פגשו גרביים במופע טכניקולור משובח. ההתאמה המירבית שהושגבה בין צבע הגרביים למכנסיים היה מקסימום בין הגרביים של האחד למכנסיו של האחר. חיפשתי את יוסף וכותונת הפסים אבל הוא כנראה עדיין ישן.
נגעתי לעצמי בלחי. הרגשתי שאני שוב צריך להתגלח. לפתע,ללא כל אזהרה מוקדמת, הכל נגמר. כל הכבודה קמה ועטה על השולחנות שסודרו בקצה הבית כינסת ושסודרו עליהם בורקסים, רוגלכים ו"סופר דרינק" -המרענן הרשמי של תפילת השחרית.
זהו,הכל נגמר. חזרה למיטה. או לנמל.
א גיטה שבעאס.
אורי שקד-טיפולים קצרי מועד. מטפל באמצעות גישה לתת-מודע,מוביל ומנחה שינויים אישיים ומקצועיים www.orish.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
