חקר המחשבה- דימוי עצמי
אחד הגורמיים הבסיסיים המבדילים בני אנוש מבעלי חיים, הינו קיומה של מודעות עצמית ובחירה חופשית.
קיימת בנו יכולת, כבני אדם, להשתמש בהגיון - להגדיר, לפרש, לבקר, להסיק מסקנות ולבסוף - לבחור.
בין השאר, יכולת זאת מאפשרת לנו לעצב זהות, למדוד את ערכנו בעולם ולגבש דימוי עצמי חיובי או שלילי.
חשיבותו של דימוי עצמי חיובי ניכר בכל תחומי חיינו החל מהעבודה בה אנו בוחרים לעסוק וכלה באם נבחר
לרקוד במסיבה או להסתכל מהצד. מצבים רבים כגון דיכאון, חרדה, קשיים זוגיים ועוד קשורים קשר הדוק
לתחושת הערכה העצמית.
האם נוכל להשתמש בסוגים באותה יכולת מודעות לטובתנו ולא נגדנו?
שימוש בהגיון בריא יכול לשמש כלי רב-עוצמה להעלאת הביטחון העצמי. אך, לשם כך, קודם, עלינו לבחון את
אופייה של הביקורת העצמית.
הביקורת העצמית נוהגת להשתמש בסוגים רבים של עיוותי חשיבה שנועדו להגן עלינו מפני כישלון או מפני פגיעה
לרוב, החשיבה הביקורתית נוהגת להשתמש בביטויים מעליבים המתקיפים אותנו ובדרך-כלל קולה רם,. מוחלט
וחסר-פשרות.
1. הכללה - אחד המחשבה הברורים של הביקורת העצמית הינו הכללה. הביקורת העצמית מכלילה
ומנסחת חוקים מוגזמים הכוללים מילות מפתח כגון: לעולם לא...,תמיד....,אף פעם.....,כולם....
לדוגמא: ""אני תמיד אהיה בדיכאון", "לאף אחד לא אכפת ממני", "כולם אינטרסנטים", "אני אף פעם לא
מצליח" וכדומה. הסילוף המחשבתי שמטרתו להגן ולהפוך את העולם לברור יותר מקבע אותנו בראיה צרה
ומקובעת המונעת כל אפשרות אחרת.
2. חשיבה נבואית - חשיבה נבואית או קריאת מחשבות מניחה שאני יודע מהן מחשבותיהם ורגשותיהם של
אחרים כלפיי ועל סמך אותן ידיעות אני נחפז להסיק מסקנות ללא כל ראייה ממשית ומוכחת.
3. דימוי עצמי אידאלי - לרבים מאתנו קיימת תמונה ברורה על איך החיים אמורים להראות ואיך אני אמור להיות/
להרגיש/לחשוב/להראות. כאשר הפער בין הדימוי העצמי האידאלי לבין מי שאני, גדול מדיי, נוצרת תחושה של
לחץ עצום וחוסר הערכה עצמית. לחץ זה נובע מתחושה בלתי פוסקת, שעליי להיות משהו אחר. למרות שמטרתו
של 'האני האידאלי' לדרבן אותך להשיג מטרות כלשהן, הפער הבלתי אפשרי, גורם לתחושת חוסר אונים עד כדי
חוסר עשיה מוחלט.
בדיקה הגיונית של אותו אידאל, עד כמה הוא ממשי ומצאותי יכולה לשחרר מתחושת המאבק ולשחרר את הלחץ
שקונפליקט כזה יוצר.
4. האמונה (הנסתרת) כי בכוחה של ביקורת לדרבן - אנחנו יכולים לחיות את מרבית חיינו עם אמונה שהביקורתיות
עצמית עוזרת לדרבן אותנו לעשייה ושינוי. זאת, למרות, שאין כל הוכחה לכך. למעשה, ההפך הוא הנכון. אך אנו
שבויים, בכוחו של ההרגל ההרסני, לבקר את עצמנו שוב ושוב על אותם נושאים, בתקווה שזה יניע אותנו למטרה
אותה הצבנו לפנינו.
5. אשמה עצמית - לעיתים, אנו מוצאים קושי בלספח לעצמנו הצלחות ותוצאות חיוביות אך מאשימים את עצמנו
בקלות כשדבר מה השתבש. הנטייה הקיצונית בהאשמה עצמית מושרשת על הנחת היסוד כי יש לי יכולת
שליטה ואחריות על אירועים בחיי. אם נחקור את הענין בהגיון, נצמא כי מעטים האירועים שיש לנו עליהם שליטה
ממשית, כולל אירועים הקשורים ישירות אלנו. דוגמא בולטת לכך הינה הורים המאשימים את עצמם בהתנהגות
כלשהי של ילדיהם אפלו בבגרותם.
אם כן, נראה כי אופייה של הביקורת ההרסנית הינו מלווה בעיוותי חשיבה ובסילוף המציאות וכי שימוש במודעות והגיון
בריא יכול להקנות לנו את היכולת להשתחרר מקולה ולאפשר דימוי עצמי חיובי יותר.
מקור - http://www.neomibar.com/articles/self-esteem.html
נעמי בר - פסיכותרפיסטית ומנחת קבוצות מודעות מתמחה בפסיכותרפיה ו-NLP .
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
