במעלות הבית השלישי 

ככל שמדינת ישראל מפגינה את עוצמת ריבונותה הבלתי מעורערת בהתרוצצות פעלתנית שעולה על גדותיה מרוב שפע של עשייה, כך מתפשטת תחושת האופוריה בקרב חוגים נרחבים, שבהשראתה של התפעמות פנימית עמוקה משוכנעים כי הגיע הזמן לממש את כינונו של הבית השלישי.

אך דווקא אותו בולמוס קדחתני של עשייה חסרת אבחנה מעיד על כך שבניית בית המקדש כיום כמוה כהקמתו של עוד מגדל עזריאלי על הר הבית. כבר עדיפים מסגדי המוסלמים הניצבים על ההר מאשר עוד גורד שחקים ישראלי ראוותני שוקק המולה קניונית מהזן הישראלי המוכר. שהרי, הקודש קורם את עצמו מתוך הדממה.

אכן, הארץ אינה שוממה מהבחינה הגשמית, יש בה ערים, עיירות וכפרים, שבה יושבים יהודים. זהו מן הסתם סימן לגאולה, וכבר דומה שפעמי משיח נישאים באופק כאות ומופת לכך שהגיע זמן כינונו של הבית השלישי באדמה הנושבת שנגאלה משממונה.

אלא שבניגוד משווע לפסיפס העשיר של יישובי היהודים הנטועים באדמת ישראל לכל אורכה ורוחבה, נגועה הארץ בשממה רוחנית שמסמלת את הסתמיות הישראלית בכל עליבותה.

העולם הרוחני מתפתח ללא הרף, ואילו הנוסטלגיה לשחזורו המדויק של בית המקדש ההרודיאני, עם הפולחן, הקורבנות והתפילות, רק מקבעת אותנו בתוך קורים מעופשים של קפיאה על השמרים. מוטב לנו להרהר היטב במשמעות היעלמותו המסתורית של ארון הברית עוד טרם חורבן הבית הראשון, ולבדוק כיצד זה הפכנו להיות אטומים לרמזיה של השכינה. על כל פנים, לו למיצער היינו מטפחים את מידת הרגישות לסימנים רוחניים המבצבצים בחשאי מתוך המציאות התוססת ולבחון את לקחיהם באספקלריית העבר.

נאמני הר הבית, הרואים בעיני רוחם את כינונו של בית המקדש במהרה בימינו, מדגישים בחזונם את חשיבות בנייתו המחודשת של המזבח על הר הבית למען חידוש עבודת הקורבנות. אך, כאמור, מאז ימי המקרא והקרבת עולה, זבח ושלמים לאל, חש העולם הרחב את תמורותיה של המפה הרוחנית מאז ימי קדם. ביטוי מובהק למותר האדם מן החיה הוא בהבנת העוולה הגלומה בעולה.

מכאן שההתפתחות הרוחנית מיועדת לרומם אותנו לרמה רוחנית נעלה, שממנה היינו אמורים לאסור בתכלית האיסור את הנוהג המפלצתי של שחיטת חיות למטרות פולחניות. העולם כולו יגנה אותנו בצדק על חידוש הנוהג הברברי של התאכזרות לחיות תמימות ורציחתן כעולה לאל שבכלל אינו חפץ בהן. גם את מאמר הנביא "שבעתי עולות אילים וחלב מריאים" עלינו לפרש במובנו העמוק כרמז מובהק לעליית העם במדרגות הרוחניות אל מעבר לקדמוניותה של פולחניות גסה.

ובכלל, היינו אמורים לשמש מופת לעמי העולם בהגשמת חזון הצמחונות, ובו בזמן להתנער מהזיות רומנטיות על עבר רחוק שאין לנו כל יכולת לשחזר אותו. שכן, המקרא מתווה את העקרונות הקיומיים של העם היהודי מתוך תקופתו, מלמד אותנו פרקים מאלפים בהלכות רוח התקופה המשתנה תדיר, ומתאר בלשון ססגונית כיצד התקופה המקראית עצמה עברה תהפוכות, תמורות ושינויים. על אחת כמה וכמה עלינו להבין מתוך תקופתנו שההתפלשות בפתוס של געגועים לעבר הטמיר לא תקדם את התפתחותנו הרוחנית אלא רק תעכב אותה.

נראה שנאמניו המושבעים של כינון בית המקדש אינם לומדים לקח מכך שככל שתוכניות שחזורו של בית המקדש הן נמרצות יותר, כך הקשיים הנערמים בדרך הגשמתן מאפילים עליהן. מוטב לנאמני הר הבית לבחון את סוגיית כינונו של בית המקדש מתוך רוח תקופתנו ולא מתוך אתוסים קדמוניים שאינם רלוונטיים לתקופתנו. שכן, כמאמר הנביא, האל אינו חפץ בפולחנים גשמיים ריקים מתוכן, אלא ברוחניות אנושית המתגלמת בדרך ארץ, אהבת הזולת, כבוד לאדם, לחיה ולטבע, ביטול האגו, טיפוח הענווה וריסון המידות הרעות הנובעות מתוך דחפים אנוכיים.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי