האם מורה לספורט אחראי לנזקיו של תלמיד אשר נפצע במהלך שיעור? 

האם מורה לספורט אחראי לנזקיו של תלמיד אשר נפצע במהלך שיעור?

 

 

סיפור האירוע בקצרה : ביום 18.2.1999 השתתף התובע יליד 1982 במשחק קט רגל שנערך במסגרת שיעור ספורט של כתה יא' בבית ספר תיכון מקיף טייבה. במהלך משחק הקט רגל ובפרץ של שמחה שלאחר הבקעת שער, נתלה התובע על קורת שער הקט רגל אשר קרס על התובע וגרם לפגיעה בבטנו ובחזהו של התובע.

ממקום התאונה הובהל התובע באמבולנס למחלקה לטיפול נמרץ בביה"ח מאיר בכפר סבא, שם אובחנו פגיעות בריאה הימנית, בכבד ובכליה הימנית של התובע. התובע שוחרר מהמחלקה לטיפול נמרץ והועבר לאשפוז. לאחר שחרורו מביה"ח אושפז התובע מספר פעמים לתקופות של מספר ימים.

 

 

השאלה הנה מהי אחריות המורה לספורט לאירוע התאונה ?

סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], קובע:"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה."

כדי לקבוע את אחריותו של המורה בעוולת הרשלנות על התובע להוכיח כי על המורה חלה חובת זהירות כלפיו (חובת זהירות מושגית וקונקרטית), כי החובה הופרה וההפרה גרמה לנזק שנגרם לתובע, ראה ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז (1) בע' 113, ע' 122 (השופט א' ברק) (להלן: "ע"א 145/80").

 

 

ע"פ מה בוחן בית המשפט האם הופרה חובת הזהירות?

ככל שמדובר בחובת זהירות הנובעת ו/או קשורה לתקינות השער במגרש עליו נערך משחק הקט רגל במסגרת שיעור הספורט, אין ספק שחלה על המורה חובת זהירות מושגית וקונקרטית, ובלשונו של המורה בחקירה בבית המשפט שהתנהלה: "בשיעור שלי אני אחראי להם, דרגה ראשונה זה בטיחות, לא שווה מאמץ וניצחון אם תלמיד אחד נפגע...".

בית המשפט בוחן אם הפר המורה את חובת הזהירות החלה עליו, ע"פ מהות והיקף חובת הזהירות ככל שהיא מתייחסת לנסיבות המיוחדות במקרה הנדון.

באפריל 1997 פרסם המנהל הכללי של משרד החינוך "נוהלי בטיחות במערכת החינוך" בו נקבעו, בין היתר, כללי בטיחות בשיעורי החינוך הגופני .  

בנוהל הבטיחות נקבעה אחריותו של המורה לחינוך גופני:

"לקביעת מקום הפעילות, בהתחשב בתנאי המקום ומזג האוויר (סעיף 3 ג),

לדיווח להנהלת בית הספר במקרה של אי תקינות ציוד ואתרים  (סעיף 3 ו),

להוצאת ציוד בלתי תקין משימוש  (סעיף 3 ז),

לאזהרת התלמידים מפני שימוש במתקן לא תקין" (סעיף 3 ח).

 

בית המשפט קבע כי אין ספק שנקיטת הפעולות המנויות בנוהל הבטיחות, אינה כרוכה במאמץ מיוחד או בהקצאת משאבים כלשהם מצד המורה. משכך, ונוכח הסכנה הצפויה מפעילות התלמידים במגרש בו מצויים מפגעים בטיחותיים דוגמת שער שאינו מקובע לקרקע, ראוי לאמץ את הנחיות הבטיחות שנקבעו בנוהל הבטיחות כאמת מידה להיקף חובת הזהירות החלה על מורה לחינוך גופני בקשר עם פעילות ספורטיבית על מגרשי ספורט.

 

נוהל הבטיחות מופץ במוסדות החינוך ובהעדר נסיבות המצדיקות סטייה מהנחיות נוהל הבטיחות, קביעה כי הנחיות נוהל הבטיחות מהוות אמת מידה להיקף חובת הזהירות החלה על מורים לחינוך גופני תתרום לוודאות המשפטית בעניין חובת המורים ותמנע חוסר בהירות ביחס לפעולות הבטיחות בהן חייבים המורים לנקוט קודם לקיום פעילות ספורטיבית במסגרת מוסדות החינוך.

 

 

השאלה הנה מהן פעולות הבטיחות שהיה על המורה לנקוט קודם לקיום הפעילות?

בית המשפט קבע מס' פעולות המחייבות את המורה, כדלקמן:

1. לבדוק שאין מפגעים בטיחותיים במגרש ובכלל זה לבדוק באופן ידני או ויזואלי את קיבוע שערי הקט רגל במגרש.

2. משמצא כי קיים מפגע בטיחותי (בענייננו - שער שאינו מקובע לקרקע) היה על המורה להזהיר את התלמידים מפני הסכנה הגלומה במפגע.

3. למנוע מהתלמידים קיום פעילות על המגרש כל עוד לא סולק המפגע (השער) מהמגרש.

4. לסלק את המפגע (השער) מהמגרש.

5. לדווח להנהלת בית הספר שהשער אינו מקובע לקרקע.

 

בתצהירו טען המורה לספורט כי עובר לשיעור הספורט היה השער מקובע, ובחקירתו דבק המורה לספורט בגרסתו לפיה השער היה מעוגן בקרקע. אין ספק שמשחק הקט רגל במסגרתו אירעה התאונה התקיים באישור המורה ובנוכחותו. לפיכך, ומשמצא בית המשפט כי בניגוד לגרסת המורה השער לא היה מקובע לקרקע עובר לתאונה, נראה כי המורה לא קיים את חובתו לבדוק שאין מפגעים בטיחותיים על המגרש ובכלל זה לא בדק את שערי הקט רגל בטרם החלה פעילות התלמידים על המגרש ואם עשה כן, היה עליו לדעת שהשער אינו מקובע לקרקע, וממילא לא קיים את חובתו להזהיר את התלמידים מפני הסכנה הגלומה בשער שלא היה מקובע לקרקע, לא מנע את קיום משחק הקט רגל, לא סילק את השער ממגרש הקט רגל, ולא דיווח להנהלת בית הספר שהשער אינו מקובע לקרקע, בטרם קיים את משחק הקט רגל.

כמן כן קבע בית המשפט כי המורה ידע מה מצב השער זמן לא מבוטל קודם לתאונה, שהרי אין זה סביר כי היה זה משחק הקט רגל הראשון שנערך במגרש בשנת הלימודים האמורה במסגרת שיעור חינוך גופני.  על רקע הספק בקשר עם קיבוע השער במהלך חופשת הקיץ קודם לפתיחת שנית הלימודים, מצא בית המשפט כי למורה היתה ידיעה קונקרטית בקשר עם מצבו של השער עובר לתאונה.

נוכח האמור לעיל נראה קבע בית המשפט כי במחדליו הפר המורה את חובת הזהירות החלה עליו.

בית המשפט קבע שמחדליו של המורה גרמו להתרחשות התאונה ולנזק הגופני שנגרם לתובע כתוצאה מהתאונה.

 

 

השאלה האם יש לתובע אשם תורם בשל העובדה שקפץ על השער בזמן שידע שהוא אינו מחובר לקרקע?

בית המשפט קבע שהעובדה שהתובע נתלה על השער בפרץ של שמחה לאחר הבקעת השער אינה פוטרת את המורה מאחריות. בית המשפט קבע שלמרות ידיעתו של התובע כי השער לא מחובר לקרקע יש להבחין בין תלמיד השרוי במצב של רגיעה ומסוגל לשקול את הסכנה הגלומה בהתנהגותו לבין תלמיד המשתתף במשחק תחרותי, שאז ההתרגשות והעייפות מוציאים אותו ממנוחתו באופן השולל ממנו אפשרות זו. על כן בית המשפט לא ייחס לתובע אשם תורם.

 

 

לסיכום המורה חויב לשלם לתובע את נזקיו.

 

 

ד"ר דוד סער, עו"ד

למידע נוסף בנושא עורכי דין - דיני נזיקין בקרו באתר מה הסיכוי - עורכי דין עונים על שלות

 

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי