מג"ד: אש
חייל: רק רגע, המפקד, (פותח ספר עב כרס שהיה מונח בחגור מאחורה).
מג"ד: אש אמרתי.
חייל: שניונת המפקד, תן לבדוק משו.
מג"ד: נתתי פקודת אש, אידיוט, שחרר את הטיל, או שהלך עלינו.
חייל: מצאתי, (קורא בספר וצועק לחבר שלו, הי איציק, מה זה בעליל, אולי אתה יודע?).
איציק: חכה רגע, שולף איפון, מגנגל: "בברור, גלוי לכל, באופן מובהק"...
חייל: "מובהק" זה אומר "סבבה"?
איציק: לא, זה ההפך מ"כאילו"...
מג"ד: שולף אקדח, מצמיד לרקתו של החייל: אם אתה לא יורה במידי, אני מחורר אותך...
*
אחמד, (ברשת הקשר של החמאס): וואללה, היו כאן שלושה, אחד מהם קודקוד גדול, עשיתי ווידוא. ביד של אחד היה ספר שחור, נראה כמו קודים, לקחת?
***
המח"ט: ...שלושה גיבורי חיל גם במותם לא נפרדו...
טוק, טוק, טוק של רגבי האפר על ארון העץ של הראשון, מטח מקרטע ברקע...
***
קצינת הנפגעים של החטיבה, (בביקור אצל הוריו של איציק): משתתפת בצערכם...
הורה: מתייפח...
קצינת נפגעים (שולפת מסמך של 94 עמודים מודפסים, ומגישה לאב, הוא בדיוק הפסיק לבכות, נראה רגוע): חוזה מקצין התגמולים, תחתום בסוף בבקשה.
האב: מנסה לקרוא את המסמך, לא מצליח, פונה לקצינה: מה זה אומר בשבילנו?
קצינת הנפגעים החטיבתית: קצין התגמולים החליט לא לקבל אתכם למשפחת השכול, כי איציק היה בחופשה לפי מה שרשום אצלנו, חוץ מזה, הוא החזיק אייפון ביד, וזו עבירת משמעת חמורה, שגם לכשעצמה יכולה לשמש בסיס לדחיית ההכרה שלכם עפ"י מסקנות "וועדת גורן".
האב: אנחנו לא בקשנו כלום, על מה את מדברת...
קצינת הנפגעים החטיבתית: זה תהליך אוטומטי.
האם, בין יבבה ליבבה: מה היא אומרת?
האב: שאנחנו לא הורים שכולים...
האם: אם כן איציק בחיים?
האב: לא, הוא לגמרי מת, אבל אותנו גם זיינו בתחת.
***
בשנות השמונים היה שר אוצר אחד, שקרו לו הורוביץ, בשלב מסוים של הקדנציה שלו, הוא שחרר צעקה גדולה שהופנתה לכל הציבור בארץ: "משוגעים, תרדו מהגג" הוא זעק, איש לא הקשיב לו.
הוא התפטר ואחרי תקופה קצרה המדינה נכנסה למשבר הגדול בתולדותיה, (משבר הבנקים וסחרור אינפלציוני של עשרות אחוזים לחודש).
היום, אני, לא שר אלא שמאלן דפוק, משחרר צעקה דומה: "חברים, תפקחו עיניים, ה"מנהלים" אבדו פרופורציות ואנחנו, בגללם, (עוד מעט), את המדינה שלנו".
***
אפילוג: קצין המודיעין של החמאס, אחרי שטובי המוחות של אנשיו ניסו לפענח את ספר ה"קודים" ללא הצלחה: ואלה, אילו ידענו שהם כאלה מג'נון, היינו עושים את זה עוד קודם.
***
אחרית:
אני חושב שמה שקרה בניעלין הוא מעשה רע, מאוד רע, אבל לדרוש מחייל להפעיל שיקול דעת מול פקודת מג"דו, האלוהים בכבודו ובעצמו, אחרי שבמשך שלוש שנים רמסו את כבודו, אישיותו - אנושיותו, כדי להפכו ל"חייל טוב", היא נבזות היסטורית כלפיו, ובפרספקטיבה קולקטיבית, הרס המוטיבציה העתידית של חיילנו.
האחריות על ארועי המלחמה היא על מקבלי ההחלטות ולא על חיילים, שהמטרה היחידה שלהם במהלך הקרבות, היא להישאר בחיים למרות זאת.
כדי ליצור התנהגות חיילית בשטחים, חיילנו עוברים שטיפת מוח, (משותף לכל צבא באשר הוא). במסגרת הזאת כל פלסטיני הוא אויב וכל סיטואציה שבה הם נוטלים חלק, היא "מלחמה על קיום המולדת והעם היהודי".
וועדת גורן גם היא, תוצאה של ניכור בין עם שהחליט לנהל את ענייניו במלחמות, כי רק כך אפשר לתחזק כיבוש לאורך זמן, לבין שיקולים כלכליים בלתי רלוונטיים, של מיעוט שולט שאחראי על חלוקת המשאבים, שבוחר בסדר עדיפות שנוח לו, אם ל"תחתו" ואם לכיסו בעת שהוא מבין, שאלה שנלחמו בשבילו, אידיוטים גמורים ויעשו זאת גם בלי רשת בטחון אלמנטרית, (בהקשר זה, אין כמו גלעד שליט, להמחיש מה עובר עלנו).
הרי מי שמוכן שיחסכו ממנו אמצעי קיום מינימאליים, בעת שמקבלי ההחלטות גורפים הכנסות פי אלפים ממנו, (כך אנחנו נוהגים ביום יום), יסכים גם לסכן את חייו בשביל כמה סיסמאות רקות מתוכן, שמוכרים לו החברים מדושני העונג.
האם משפחת השכול ונכי צהל, הם המטרה לחסוך כסף, בעת שאותה מדינה מוכרת את משאביה בגרושים לכמה חזירים שנקראים טייקונים.
האם נכים ואלמנות והורים שכולים, הם אלה שצריכים לממן את החגיגה בשטחים ואת שכרם המדושן של פקידי משרד הביטחון?
ועדת גורן איננה ועדת ייעול, זו ועדה שמוציאה לפועל את שינוי המגמות וההתיחסות שעברנו, מלהיות בני אדם שמודרכים על ידי סולידריות, לחארות.
כותב, מבקר ומייחל.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
