חג הפיוס והאהבה טו באב
ט"ו באב נחגג כחג הפיוס והאהבה בישראל.זהו יום האהבה בלוח השנה העברי. על-פי המסורת היהודית, החגיגה הגדולה של אמצע הקיץ הייתה ביום זה שחל באמצע חודש אב – שהוא אמצע תקופת הקיץ. חמישה עשר באב הוא חג הבציר, חג המחולות בכרמים, חג האיחוד בין שבטי ישראל וחג האהבה – שבו התקשרו זוגות רבים בברית הנישואין בחיק הטבע. תפקידו של החג הוא לעורר בנו את הצורך לעשות "בדק בית" ולברר כמה אהבה יש לנו בחיים.
על הכול אפשר לו לאדם שיכוף את עצמו וישעבד את עצמו לקיימו, אבל על אהבה אינם מועילים שום שעבוד וכפייה שבעולם". [בעל הסולם] . באהבה הרוחנית האדם אוהב את הזולת ללא שום כוונה לתועלת עצמו, והפחד שלו הוא רק שמא אהבתו לזולת תתמעט או תיפסק.
ניב נבון כותב בכתבתו:"חכמת הקבלה מלמדת שיש בעולם אהבה בשפע.אך, האגו של האדם מונע מאיתנו לאהוב את האחר, להיות קרוב אליו ולהרגישו באמת. אני אוהב את הזולת כדי שיהיה לי טוב. אני אוהב אותו משום שהוא גורם לי טוב. גם אם אני נותן לו משהו, אני עושה את זה רק בכדי לקבל תענוג מכך שאני גרמתי לו אושר. ומה קורה ברגע שהוא מפסיק לעשות לי טוב? לא נעים להודות, אבל האהבה שלי כלפיו פוחתת. באופן פתאומי, הקסם שלו "לא עושה לי את זה" יותר". האגואיסט תמיד פוחד שמא יאבד את אהבתו. דאגתו מרוכזת בכך שהאחרים יאהבו אותו. הוא מפחד שאם לא כן, הוא יסבול, הוא יהיה בודד, חסר כוח ואף יאבד את רצונו לחיות".
-ט"ו באב נקבע כיום טוב שאין מספידים בו אבל מותר לעשות בו מלאכה. ".
-בעבר נאסר על בת, שירשה את אדמות אביה, להינשא לבן שבט אחר כדי למנוע את העברת האדמות לשבט אחר. בט"ו באב בוטל איסור זה.
-באותו תאריך ,כאמור,בוטל גם האיסור שהוטל על שבט בנימין להתחתן עם יתר השבטים. איסור זה הוטל עליו בגלל מלחמה שניהל נגד שבטי ישראל.
במקרא ,בספר שופטים,בסיפור פילגש בגבעה מוצאת המסורת את האזכור העברי הקדום ביותר לחג, והוא מצוין כחג שנחוג "מימים ימימה".מעשה פילגש בגבעה מספר על אונס של אשה משבט יהודה בידי צעירים משבט בנימין שגרם למותה. בעקבות המעשה ,נלחמו בני ישראל בבנימין מלחמת חורמה ואף נדרו לא לתת את בנותיהם לבני שבט בנימין. לאחר ששבט בנימין כמעט שנכחד מחוסר נשים, הפתרון לבעית הנדר שניתן לצעירי בנימין הרווקים היה להגיע אל כרמי שילה בזמן החג ולחטוף מבין המחוללות את האשה הראויה.
בחג זה היו בנות ישראל לובשות בגדי לבן שאולים, והולכות לרקוד בכרמים למצוא בני זוג שהיו באים בעקבותיהן. הבנות היו משתבחות כל אחת במעלות שלה. חלקן השתבחו בייחוס המשפחתי, חלקן ביופין וחלקן היו מבקשות "קחו מקחכן לשם שמים".
במשנה, בסוף מסכת תענית נאמר: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים". מעלתו המיוחדת של ט"ו באב היא בכך ,שהוא חל מיד לאחר הצער והמכאוב של תשעה באב. בכך הוא מבטא את העלייה הנובעת דווקא מתוך הירידה, הגאולה שצומחת מתוך החורבן.
המעבר הקיצוני שבין תשעה באב לבין ט"ו באב מראה לנו כי מצד אחד, תשעה באב מציין את חורבנה של החברה היהודית בישראל בשתי הזדמנויות ומצד שני חג שכולו שמחה ואהבה. מראה לנו כי אחד מסגולותיו המופלאות של עמינו היא היכולת לאסוף את עצמו גם לאחר שואות, לקום ולהעמיד מחדש חברה יהודית, שעליו הנאמר "נצח ישראל לא ישקר".
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
