מעמד האישה ביהדות
הדעה הרווחת בקרב לא מעט אנשים כתוצאה מדעות קדומות ומערפול המושגים של אפליה ושוויון היא שמעמד האישה ביהדות נחות משל הגבר.
אם נתבונן בהיסטוריה של התרבויות העתיקות והלא יהודיות נמצא ,כי היחס לנשים היה מאז ומעולם פרימיטיבי ומשפיל. בחוקי חמורבי נקבע כי הבעל הוא אדון לאישה והוא יחליט מה יעשה לה. בכתבי אפלטון ואריסטו, הנשים הן מעין עיוות של טבע האדם. בתרבות יוון נתפסו הנשים כנחותות מבחינה רוחנית ותרבותית ולא זכו כלל לחינוך. מאוחר יותר ,הנצרות רואה באישה דמות מפלצתית ושטנית, ובכך יוצרת איבה חברתית כלפי הנשים. במרבית התרבויות הוחזקה האישה לנחותה מן הגבר. בתוך כך, נשללו ממנה זכויותיה הטבעיות כאדם והיא הייתה מושפלת ובזויה.
מכאן נשאלות השאלות:האם גם ביהדות היחס לאישה היה ועודנו משפיל ומבזה? האם מעמד האישה הוא נחות מנקודת מבטה של היהדות? האומנם היא נועדה לשרת את הגבר וכל מהותה בעבודות שירות? האם אין לה ייחוד משל עצמה, או ערך של אדם נפרד ועצמאי? והאם יש בכלל דבר כזה, מעמד האישה במשפט העברי?
ליהדות ישנה גישה ריאלית ופרגמאטית, המתארת את האישה בדומה לאיש – ארצית ואנושית. היא רואה באישה צלם אלוקים לא פחות מן האיש ומכירה בשוויון ביניהם במידה הראויה, פרט שבעצם מצביע בעקיפין על מקורם הקדום של ערכי השוויון ביהדות,אלה שניתנו למשה בסיני.
"חכמי ישראל אינם מרבים דברים על שוויון זכויות האישה ועל החזרת כבודה מכיוון שחוקי ה' ותורתו מעולם לא שללו מן האישה את זכויותיה ולעולם גם לא יוכלו ולא ירצו להוסיף על זכויותיה תוספת כלשהי. האיש והאישה הנם על פי תפיסת היהדות, שני מלכים המשמשים בשני כתרים, ומלכותם בשני עולמות משלהם. שני מינים בתוך המין האנושי. שני תפקידים לשניהם ושני סוגי זכויות. שתי מעלות נפרדות ונכבדות, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה.
בפרק א' של ספר בראשית נאמר:'ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם' .מתיאור זה משתמע בפשטות, כי "הזכר והנקבה נוצרו כאחד". כמו כן, נראה כי "הצלם האלוקי, שהוא מותר האדם על כל שאר הנבראים ומהווה מקור נורמטיבי לכבוד האדם לזכויותיו ולמעמדו, מאפיין את הזכר ואת הנקבה גם יחד".
הרש"ר הירש ,מגלה בתיאורי הבריאה של ספר בראשית את השוויון המוחלט בין האיש לאישה; את בריאתם באותה ישירות ובאותה רמה תכליתית, ואת היותם ניחנים באותו צלם אלוקים.
"אין ספק שבעיני ההלכה נהנים הגבר והאישה ממעמד שווה, והם בעלי ערך זהה במה שנוגע להווייתם כבני אנוש", מדגיש הרב סולובייצ'יק, "שניהם נבראו בצלם אלוהים, שניהם הצטרפו אל קהילת הברית בהר סיני, שניהם מחויבים לייעודנו העל-היסטורי, שניהם משתוקקים לקרבת האלוהים ומחפשים אחריו, ועם שניהם הוא מקיים דו-שיח". ובהמשך שם: "העובדה שבין נביאינו נמצאו גם נשים אשר האלוהים דיבר עימן, היא הוכחה ברורה כי מעולם לא ערכנו הבחנה בין המינים במסגרת מערכת ערכית כלשהי".
מעמד האישה, חשיבותה ותפקידם של הנשים ביהדות, השתנה במהלך ההיסטוריה.בכתבי הקודש, אנו מקבלים לעתים מסרים סותרים. נשים מעטות מוזכרות בהם בשם ובתפקיד, דבר המעיד שהיו נשים מועטות בקדמת הבמה הציבורית.
התייחסות ישירה לנושא האישה ,אנו מוצאים כבר לאחר חטא אדם הראשון, שם נכתב בפירוט העונש על החטא במהלכו פיתתה חוה את אדם לאכול מפרי עץ הדעת- מלכתחילה בגן עדן המצב האידיאלי היה השוויון, ומעמדה הנמוך של האישה נובע מהחטא והוא למעשה עונש משמים. התורה אינה פוסלת שינוי של מצב אי שוויוני זה, ובמשך הדורות גם אדם וגם חווה משתחררים מהקללות שקוללו בהן, באמצעות השיפורים הטכנולוגיים שהאדם מכניס לעולם.
עם המעטות שמוזכרות בכתובים נמנות ארבעת האמהות, בנות לוט, בנות צלפחד, יוכבד אם משה, מרים הנביאה ,דבורה הנביאה, חולדה הנביאה, עתליה המלכה, איזבל המלכה, רות המואבייה, אביגיל אשת דוד המלך, מיכל ומרב בנות המלך שאול, אסתר המלכה ועוד דמויות רבות שנמצאות במיעוט, הן מבחינה כמותית והן מבחינת תפקידים.
מתקופת המקרא והתלמוד - המקרא אינו מעלה התנגדות לתפקודן של הנשים בעצם היותן נשים, דבר המעיד על כך שבתקופת המקרא היה זה אפשרי לנשים לכהן במשרות ציבוריות ואף בתפקידי דת מסוימים כנבואה אצל דבורה.עם זאת לעתים התנ"ך משמיט שמות נשים, וקורא להן על שמות גבר שהן בזיקה אליו כמו בעל או אב, אף שהוא מספר עליהן, כמו אשת נח ונשות בניו, אשת מנוח - אם שמשון,בת יפתח ועוד.
כך אנו מוצאים כי בתקופת המקרא מעמד האישה היה משני לגבר שעמד בראש המשפחה, והיא נחשבה לעזר בלבד לקיום המשפחה,וגם בימי הביניים לא חל שיפור משמעותי במעמדן. שיפור במעמד האישה ניתן לראות באופן משמעותי רק במאה ה-18 וה-19 - במקביל, פחות או יותר, לתנועה הפמיניסטית.
דון יצחק אברבנאל. בתקופה שבה מעמד האישה לא היה מושג נורמטיבי [במאה ה-15], הסיק ממעשה בריאת האישה דווקא מן הצלע– סמל לשוויון בין המינים: "והנה, לא ברא את האישה מן הרגליים, שהוא החלק היותר שפל – כדי שלא תהא בעיניו כשפחה. ולא בראה מן הראש כדי שלא תהא בעיניו כגברת הבית. אבל, בראה מן הצלע, שבאמצע הגוף, שתהא בבית כמותו".
אם ננסה לבדוק אפליה לפי היכולות של האיש והאישה הרי שנמצא שאינן שוות[איני מדברת שכלית אלא גופנית,מנטאלית וכו]-לכן, בדיקה כזו היא כמעט בלתי אפשרית וזו הסיבה, שקשה מאוד לדון אם ישנה אפליה או לא. ברור לכל, שהאיש והאישה דומים בהרבה מאוד פרטים, אך לעומת זאת אין להתכחש לעובדה שיש ביניהם גם הבדלים מהותיים:
בתחום הפיזי-ביולוגי: כי בתחומים אלו ישנם דברים שיש לאיש ואין לאישה, וכן להיפך.
-בתחום של תכונות הנפש: ההבדלים שבחלק מתכונות הנפש, אינם כאלו שתכונה מסוימת יש באיש ואין באישה או להיפך. שבחלק מתכונות הנפש יש שוני בעוצמת אותן תכונות, בין האיש לאישה ומכאן גם נובע הקושי להבחין בהבדלים אלו.
בכל אופן, השוני הבולט בתכונות הנפש ,הוא בתחום הרגש. כוח זה אצל האישה מפותח לאין ערוך מזה של הגבר, והוא זה שגורם להבדלים נוספים ביניהם, כמו שאמרו חז``ל, שהאישה דמעתה מצויה, דבר הנובע מכך שהתפעלות הנפש של האישה מדברים מסוימים, גדולה בהרבה משל האיש. עוד אמרו חז"ל: בינה יתירה יש באישה.כלומר, חוש האינטואיציה של האישה מפותח משל הגבר, דבר המושפע גם הוא מהעובדה שכוח הרגש של האישה מפותח יותר. העניין הוא שלפעמים כוח הרגש המפותח מפריע בשיקול הדעת ובהכרעת הספקות.
לסיכום,דווקא ביהדות מקומה של האישה הוא מכובד מתחילת ההיסטוריה היהודית יחסית לעמים אחרים.אין ספק שיש מקום לשיפורים נוספים .ונקווה שנקודת הכובד תהיה על זוגיות שבה כנאמר: דריש ר' עקיבא, איש ואשה, זכו שכינה ביניהן, לא זכו אש אוכלתן. פירש רש"י, שכינה ביניהן, שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן, יוד באיש והי באשה. לא זכו אש אוכלתן שהקדוש ברוך הוא מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש.
וכשזוגיות טובה תהיה בניהם לא ידקדקו כחוט המחט בזכויות היתר של מי גבוהות יותר.
*"מקורות המאמר:פמיניזם ויהדות" מאת ד"ר אברהם ויינרוט
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
