מ' –מי שמכיר את מ' מהיום- לא יאמין אף פעם לשורות הבאות: בשנה שעברה, מ' נערה בכיתה י' מבית נורמטיבי ,במצב כלכלי גרוע מאוד. חמישה ילדים- יחד עם הוריהם בדירת חדר...
"תלמידה" היא לא הגדרה מדויקת למי שהייתה מ' בתחילת כיתה י'. מ' הייתה מאוד קולנית, צועקת, מקללת ולא מבדילה בין חברים, תלמידים ומורים- את כולם קיללה באותו טון, באותם דציבלים צרחניים תוך לעיסת מסטיק ענק וניפוח בלונים ממנו.את רוב שעות הלימודים בילתה בים או בחצר כשהיא מצוידת בליפסטיק אדום אותו טרחה לחדש על שפתיה מידי כמה דקות.
היום- לאחר שנתיים בפרויקט "לגעת באופק" לא מדובר כלל באותה נערה.מ' משתתפת קבוע בפרויקט "אחרי". לומדת היטב. מנומסת, מודעת לכך שלבוש ואיפור הם סוג של אמירה ודואגת לייצג עצמה בצורה עדינה ונעימה לעין.
שפתה השתפרה מאוד וההפתעה הגדולה- בתערוכת הצילום מ' נאמה בפני כל האורחים תוך הפגנת שפה רהוטה, נימוס, כבוד ורצינות.
אין ספק כי הדימוי העצמי של מ' השתפר מאוד. היא הבינה שמאמינים בה ולכן היא גם מאמינה בעצמה. מ' ניגשה לכמה מבחינות הבגרות והיא גאה מאוד בעצמה. אין ספק כי כיתת "לגעת באופק" חוללה ב מ' מהפכת ענק שממנה יצמח רק טוב! פ' נער מופנם עם סיפור חיים עצוב מאוד! מינקות עבר פ' מפנימייה לפנימייה. הוריו הגרושים לא מסוגלים לטפל בו. שניהם בעלי 100% נכות.כנראה שנסיבות חייו השפיעו על התנהגותו של פ'.
בתחילת כיתה י' פ' היה מעורב בקטטות קשות. כל אדם שהיה נוגע בו מגע פיזי- כל נגיעה קטנה הייתה זוכה לאגרוף רב עוצמה שמגיע היישר ממגירות נפשו הגדושות! פ' לא תיקשר עם אף אדם. כל הניסיונות לדובב אותו עלו בתוהו.
כבר במחצית שנה י' פ' התחיל להראות שיפור. הוא אמנם ענה תשובות של "כן ו"לא" אבל עבורו מדובר היה בדיאלוגים של ממש.בכיתה יא' זכינו לראות התקדמות ענקית בזכות שני המרכיבים העיקריים ב"לגעת באופק": קבוצת העצמה הרגשית ושיעורי צילום. בשנה הראשונה פ' הפנים ולא שיתף פעולה פיזית. בשנה השנייה הוא התחיל לחייך ולהתבדח עם הסובבים אותו ולקראת סוף השנה הוא אפילו נעשה שותף פעיל.
הרובד הגלוי של שיעורי הצילום- הכרת המצלמה וטכניקות צילום. הרובד הסמוי הוא שחרור ה"אני" של התלמיד שיתוף בנבכי הרגש. פ' עשה זאת בצורה מעולה. אין אדם שלא התרגש למראה התמונות שהציג בתערוכה. כשאני כותבת את השורות עומדות מולי התמונות: נער יושב על כיסא, סביבו מעגל אש וידו כרותה... עצוב מאוד ועם זאת מעודד. אין ספק שהצילום שימש את פ' ככלי לתרפיה.
אני מודה לאל על היותי חלק מהקסם המדהים הזה. גאה בילדים האלה ואוהבת אותם ללא גבולות- מירב קליטייניק- רכזת הפרויקט בשנה א' ומורה לצילום שנים א' וב'.
ניסים ציוני, האיש שהקים את עמותת "פתחון לב" לפני עשור שנים, היה בזמנו בעל תוכנית רדיו בתחנת הרדיו האזורית "לב המדינה". במהלך עבודתו נחשף ציוני לקשיים ולמצוקות של אותן משפחות עניות ושל אותם אנשים השייכים לשכבות החלשות בחברה הישראלית
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
