עלה רש! 

                                                עלה רש!

ספר דברים מכונה גם בשם "משנה תורה" על שום שרוב האירועים בו הם חזרה על דברים, שהיו בעבר. כבכל תיאור היסטורי יש בו דברים נעימים וגם דברים נעימים פחות. בסך הכל מטרת הכתוב היא לעורר אותנו לחשבון נפש. ראו כמה הייתם לא בסדר וכמה הכעסתם את אביכם ובכל זאת למרות המאזן הלא-חיובי בכל דבר רע מצאנו גם את הטוב. הקב"ה לא עזב אותנו מעולם. היש לך חסד גדול מזה? הנה אנו נוטים לשמור כל דבר שלילי בליבנו. אם החבר פגע בנו ולא התנצל, לא נשנא אותו, חלילה, וגם לא נשמור לו טינה אבל לפחות ננהג בו מנהג של "כבדהו וחשדהו". יחסינו אליו לא יהיו כה קרובים כתמול שלשום. ואילו הקב"ה סולח ומוחל וממשיך להרעיף עלינ ו מתנות וזכויות. גם אם לפעמים הוא קוצף בנו ומעניש אותנו, הוא עושה זאת בחסד.

פרשת השבוע מזכירה לנו את חטא המרגלים. לאחר 40 שנות נדודים במדבר הגיע הזמן להיכנס לארץ. 40 שנה זה העונש על חטא המרגלים. כבר לפני 40 שנה יכולנו להיכנס לארץ אבל מאסנו בה. 40 שנות הנדודים במדבר הן גם עונש חינוכי. אילו היו בני ישראל נכנסים לארץ 40 שנה קודם לכן, הארץ עלולה הייתה להישמט מפניהם. מדוע? כי מי, שמקבל מתנה יקרה, צריך לדעת להעריך אותה אם לא ידע להעריך, לא ישמור על המתנה והמתנה תאבד ממנו.

גם בירושת הארץ יש מגבלות. הקב"ה אסר עלינו לפגוע באדום ומואב על אף הפגיעה, שפגעו הם בנו בסירובם לתת לנו לחם ומים. כך נגזרה. לעומת זאת הבטיח לנו הקב"ה נצחונות מזהירים בקרב סיחון מלך האמורי ועוג.מלך הבשן וכך היה.

"עלה רש!" מצווה אותנו הקב"ה. לא נאמר "עלה וכבוש" אלא "עלה רש!". איננו כובשים דבר, שאיננו שלנו אלא יורשים את אותם עמים, שהתיישבו בארץ שלא כדין. ירושה היא מתנה ועל מתנה צריך לשמור כמובן.

הקב"ה הוריש לנו מתנה יקרה מאוד: "ארץ זבת חלב ודבש" וכו'. וכשם שהוריש לנו את ארץ ישראל, כך הוריש לעמים האחרים את חלקם. זאת הסיבה, שמנע מאיתנו להילחם עם אדם ומואב למרות עוינותם הרבה לנו. כיוון שכך, הארץ היא שלנו בדין ואין רשות לאף אחד לגוזלה מאיתנו. לפעמים החיסרון הוא באמונה. רק מי שאיננו יודע להעריך את ערכה של המתנה, יבוא לידי זלזול בה וכפועל יוצא מכך היא תישמט מידו. לעומת זאת מי, שידע להעריך את ערכה האמיתית, יילחם עליה בחירוף נפש כדי למנוע גזילתה ע"י אחרים.

"עלה רש!" זו איננה קריאת תגר על העמים."עלה רש!" זוהי מצווה, הנושאת בחובה מסר עשיר מאוד. "עלה רש!" זהו מסר, שממנו עולה כל ההיסטוריה העשירה של בני ישאל מיד לאחר מתן תורה – תחילה בחטא העגל ולאחר מכן בחטא המרגלים. זהו מסר, שבא לומר: לא השגנו את הארץ בחסד, כי אם בזכות. צריכים היינו להיכנס אליה בקלות מיד לאחר יציאת מצרים אבל החטא גרם לעיכוב של 40 שנה בכניסה לארץ. אחרי 40 שנות גלות וציפייה מי יהין לומר "לא שלכם היא!" וימנע מאיתנו לשבת בה בבטחה. מי יהין לומר?! בכל דבר ודור קמים עלינו המערערים על זכותנו לשבת בה. רק אם נשמור על מתנה יקרה זו ונקיים בה את כל ההוראות, שהורה לנו הקב"ה, כפי שהיה מורה לנו כל מוריש מתנה, שהיא יקרה לליבו, רק אז נוכל לשבת בה לבטח וליהנות מפרי הארץ.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי