מה דין מורה הטוען לאי מסוגלות לעבוד ללא תימוכין רפואיים? 

במקרה זה, מדובר במורה, בעלת "קביעות" אשר הועסקה בביה"ס אחד והועברה בהעברה יזומה, לאחר 14 שנה, ללמד בביה"ס אחר (להלן: "ביה"ס החדש"), כל זה עוגן בהסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פס"ד.

המורה, טענה כי מצבה הבריאותי אינו מאפשר הצבתה בביה"ס החדש ודרשה כי עקב מצבה הבריאותי ישיבו אותה למשרתה בביה"ס בו לימדה בעבר.

המורה הופנתה לוועדה רפואית מחוזית אשר בדקה אותה וקבעה כי אין למורה מגבלות ואין כל מניעה להצבתה בביה"ס החדש. המורה ערערה על החלטה זו בפני וועדה רפואית לעררים, אך אף וועדה זו קבעה, כי המורה כשירה לגמרי ללמד בתפקידה התקני כמורה ללא הגבלה, ובכלל זה, ללמד בביה"ס החדש.

על אף פסיקת הוועדה הרפואית לעררים, המורה התעקשה שהיא איננה יכולה, עקב מצבה הבריאותי להתייצב במקום עבודתה החדש וביקשה כי תוחזר חזרה, למקום עבודתה הקודם זאת, על אף שהמדינה הבהירה באופן חד משמעי למורה כי במידה ולא תתייצב לעבודתה כנדרש, לאחר תוצאות הוועדה לעררים, יראו בה כמתפטרת.

בפועל, המורה לא התייצבה לעבודתה ונקטה בהליכים משפטיים כנגד משרד החינוך בהם ביקשה להורות על שיבוצה בביה"ס הקודם וכן לסעדים כספיים. תביעתה של מורה נדחתה. באותו הליך, ביקשה הנתבעת (מדינת ישראל- משרד החינוך) להצהיר כי יש לראות במורה כמי שזנחה את מקום עבודתה באי התייצבותה לעבודה ועל כן יש לראותה כמי שהתפטרה מעבודתה- תביעה זו נדחתה בביה"ד האזורי לעבודה, אך המדינה ערערה על קביעה זו לביה"ד הארצי.

המדינה ערערה וטענה כי יש לראות את המורה "כמי שזנחה את עבודתה במשרד החינוך והביאה את יחסי העבודה לקיצם", היינו התפטרה. זאת לאור אי התייצבותה של המורה במקום עבודתה החדש לאחר החלטת הוועדה הרפואית המחוזית וכל שכן לאחר שהמשיכה ולא התייצבה לעבודתה לאחר החלטת הוועדה הרפואית לעררים. המדינה טענה כי המורה עשתה "דין לעצמה".

ביה"ד הארצי לעבודה פסק כי דין ערעורה של המדינה להתקבל. בסרבנותה המתמשכת של המורה להתייצב לעבודה על אף קביעותיהן של הוועדות הרפואיות, גילתה המורה כוונה לזניחת עבודתה. המורה הפרה את התחייבויותיה כפי שהסכימה עליהם בהסכם הפשרה בעוד שהמדינה עמדה בהן, המורה מיצתה את זכויותיה הרפואיות עד תום, אולם בהגיע יום פקודה סירבה למלא את חלקה בהסכם ולא התייצבה לעבודתה, מבלי שהמציאה מסמכים הסותרים את קביעותיה של הוועדה הרפואית לעררים, בהתנהלותה זו של המורה, יש לראות משום זניחת עבודתה.

יתירה מכך, ביה"ד הוסיף כי עצם הגשתם של הליכים משפטיים אין בהם כדי לשמש "חליפת מגן" מפני זניחת העבודה בפועל.

ד"ר דוד סער, עו"ד

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי