אין ראש עירייה בנתניה
מאת: נסים גבאי
אינני מבקש שום אישור לטענותיי המבוססות רבות השנים שבנתניה "במקרה הטוב" אין ראש עירייה, ונכון יותר לתאר את המצב הרע מאוד – שראש העירייה מרים פיירברג איכר לא מתפקדת כמי שצריכה לנהל עירייה בסדר גודל כזה.
בימים אלה מתבשרים אנו שמשפ' קראג'ה הגיעה לנתניה לדחוק רגלי האבוטבולים שנמצאים ברובם בכלא. שריפת 3 מסעדות "בת האיכר" וזריקת רימון הלם למסעדה רביעית מיוחס ע"פ דיווחים לא רשמיים למשפ' קראג'ה המנסה לתפוס נתח בפשע המקומי בנתניה.
מישהו שאל עצמו מדוע החליטה משפ' פשע מלוד-רמלה להגיע דווקא לעיר היהלומים לשעבר, בירת השרון לשעבר, "עיר הספורט" כפי שהחליטה על כך ראש העירייה, ועיירת הנופש לתיירים צרפתיים שעדיין פוקדים אותנו?
אין זו יד המקרה. נתניה כבר הפכה מזמן ללעג ולקלס בקרב תושבי מדינת ישראל, ותוספת הפשע המיותר בעיר קייט לכאורה זו (נשמה תזמיני ניידת יש הרוגים) כבר אינה מעלה חיוך בעיני הצינים שבינינו.
הם (משפחות הפשע) לא החליטו להגיע לרעננה.
אפילו לא להרצליה.
גם הכרך הגדול ת"א העיר ללא הפסקה לא קרץ להם.
אבל נתניה?
"זה אחלה מקום", החליטו, ועשו עליה.
ראש העירייה הזו לא ספרה אף אחד ממטר, מהרגע הראשון בו עלתה לפני כשתי קדנציות וחצי. כל ההילולה התקשורתית סביבה בשנים האחרונות מעוררת הרבה יותר סימני שאלה ותהיות, מצבעוניות הפסטיבל עצמו.
מי אינו זוכר את הראיונות שנתנה מרים פיירברג איכר בכלי התקשורת כאשר מעולם לא סתמה את הפה גם כשניסו הדוברים האחרים סביבה להוציא הגה מפיהם?! ראש העירייה הזו התגאתה בתרבותה הנלוזה, ותרצה זאת כאילו והיא מרוקאית באופייה. בלשון אחרת: אני אומנם פולניה, אבל התנהגותי "חמה" כמו המרוקאים. רצתה אולי להצחיק או "להתקרב ולרדת לעם" בצורת הביטוי הירודה שלה – אבל סימולטנית פגעה באוכלוסיית עולים ממרוקו שלא כולם אהבו לשון הלייצים הזו.
האישה הזו שהתגאתה בהיותה דתיה, עשתה כותרות כאשר מצאה לטענתה אהבה חדשה בדמות מנכ"לה בעירייה – ולימים התגרשה מבעלה ונישאה לאיכר. לכאורה "אירוע משפחתי" שרבים מאיתנו נוהגים לעבור, אבל כראש רשות האמורה להוות דוגמה לתושביה – היו לא מעט לחישות בעיר על "סגנון" המהלך הזה.
כאן אפשר להתחיל ולהכיל פתגמים רבים שייחוסם למרים פיירברג איכר יהיה לא רחוק מהאמת... "איך הפשפש עלה למעלה", "השתן עלה לה לראש" ועוד כהנה וכהנה. מעובדת עירייה אפורה שתחום עיסוקה היה לשכת הרווחה (הסעד – בזמנו), קפצה בין לילה והפכה אשת ציבור רבת כח ומפורסמת. מרגע זה הרסה את כל המחסומים של מנהיג סביר, וכל מהלכיה היוו פרץ של אגו חסר רסן (תרתי משמע).
השיטה היתה – הפחדה.
כל מי שניסה לעמוד בדרכה – נרמס ללא רחמים ובלי זכות ערעור. מטרתה כפי שהצהירה: "אני אהיה טדי קולק של נתניה" גרמה לה מחד לפתוח את קופת העירייה לפיתוח גנים ציבוריים (עם הדגל על הטיילת), ומאידך יד קשה לגביית מיסים ללא נקיפות מצפון.
כאנגדוטה, כאשר בימים אלה משוועת המדינה לטיפות המים החסרות כתוצאה ממיעוט הגשמים וכתוצאה מכך אינם מצליחים להשאיר את הכנרת בקו גובה סביר, החליטה ראש העירייה פיירברג דווקא כעת לפתוח את הברזים כאילו אין מחר. מבחינתה - העיקר הגנים, המדשאות, הפרחים והעציצים הרבים (גם התלויים במקום עצים עתיקים שכרתה) שפיזרה ברחבי העיר – לא יילכו לאיבוד. קו מחשבה מקומם. דרך ניהול לקוי. דוגמה יותר מרעה והס מלדבר על חיסכון במים היקרים.
אבל כסף יש לה לגב' הזו בקופה העירונית, וגם זה בא ע"ח התושבים שנאלצים לשלם מחירי ארנונה מופקעים שעד היום לא צלחו ניסיונות רבים להוריד את הגזירה הזו. כמה נכתב על רמת המיסים הגבוהה בנתניה יחסית לערים אחרות בארץ? אז כתבו... אפילו עבדכם הנאמן ניסה לעשות משהו עם ביזבוזי העירייה במים וחשמל (נורות פנסי הרחוב דולקים בנתניה שעות רבות יחד עם השמש היוקדת) – אבל משרד הפנים טוען שאין לו כח אדם לטפל בבעיות כאלה...
כולם רועדים מפניה, ובעיקר עובדי העירייה. כסומים בחושך נרתמים לעשות דבריה, וכל מי שרק חושב להפר הוראותיה – מוצא עצמו מהר מאוד מחוץ למעגל העבודה. רק דוגמית: עבדכם הנאמן הגיע עד ביהמ"ש עם דו"ח שגוי ובלתי חוקי שרשם לו פקח עירוני "כי ככה הורו לי לעשות". ביהמ"ש קנס את העירייה וקבע שאסור היה לרשום את הדו"ח הזה. פסה"ד התקדימי חייב להדליק אור אדום מהבהב לרבים בינינו שלרוב חסרי כח להתמודד על זכותם מול הגורם העירוני הזה – העירייה.
רבים חשבו שהאישה פועלת למען נתניה, ואת הפרחים בכל פינה שאי אפשר היה לפספס ייחסו לצביון המתחדש של העיר. זה עשה את שלו, ולמרות שהזעם הציבורי החל מבעבע בכל מיני פינות שלא קיבלו מענה הכרחי מעירייה לתושביה – ידעה לאגד מסביבה צוות נאמן בלשכת דובר העירייה שמיתן וקרר כל תלונה. גם התקשורת חזרה אליה כל פעם מחדש "עם פנים אוהדות", ונראה שנרתמה גם היא אחוזת אמוק – אולי בגלל תקציבי הפרסום של העירייה.
הדברים הגיעו לכדי טירוף: יום אחד קמו תושבי נתניה ולא האמינו למראה עיניהם: כביש הרח' הראשי של נתניה, הרצל, נצבע ב... סגול. למה? כי ככה רצתה ראש העירייה. מישהו ניסה לעצור אותה? הצחקתם אותי. אף אחד בעירייה ו/או מועצת העירייה לא נקף אצבע לצעוק: היא לא נורמאלית.
מה שקרה היה בדיוק ההיפך: התקשורת המקומית והארצית נרתמה לטירוף המגלומני של ראש העירייה. תמונות שלה צובעת את הכביש... ראיונות על "חוכמתה" בעניין... תשבחות מכאן ועד הודעה חדשה...
רק אזרח אחד קטן, עבדכם הנאמן, לא יכול היה לסבול את החרפה. יצאתי עם שלטים למרכזה של העיר, והנפתי מחאתי לכל עבר. התגובות היו מחממות לב ומהממות: "שראש העירייה ההזויה הזו תלך ותצבע את הבית שלה בסגול...". "אתה יודע את מה הייתי צובע לה בסגול?...". "חוצפה היכן היא זורקת לנו את הכסף...".
אבל מי יכול לאישה הזו? אפילו ביבי חבר שלה... חוץ מהכביש עצמו...
כי הכביש בשלו. כביש שתמיד שחור, נשאר שחור... ואם זה לא היה ברור לאישה הזויה ומגלומנית אחת – בא הכביש והשחיר שוב... וצבע את בושת העיר בשחור "טבעי".
היתה זו רק דוגמה צבעונית (תרתי משמע) לצורת ניהול העיר הזו ע"י האישה הזו.
גם מבקר המדינה "נתן לה בראש" על דרך קבלת ההחלטות בוועדה המקומית לתכנון ובניה... אבל זה לא הרעיד לאף אחד שום מיתר בנתניה. עבדכם הנאמן שחווה במלחמתו הפרטית (עם הניצחון האדיר) את נושא הבניה ו/או נכון יותר עיוותי הבניה בעיר, מצא שמבקר המדינה אפילו לא הגיע לקצה קצהה של הבעיה הנוראית הזו המתרחשת "במרתפי" מחלקת ההנדסה בעיר.
אבל לא רק שם מתרחשת קטסטרופה.
החינוך בעיר הידרדר למקומות שרבים מההורים כבר לא ידעו נפשם מרוב צער – והאישה המנהלת את העיר הזו הכריזה (בהתמודדות האחרונה לראשות העירייה) שהיא תהיה אחראית (על) לחינוך בעיר. התוצאה? כסת"ח. חיפוש בנרות אחרי מורים מצטיינים, כנס גדול באמפיתיאטרון – ו...זילות הנושא המהותי הקורס בתחום החינוך לבכיות.
יש המהללים את ראש העירייה הזו בהבאת חברות כלכליות בעלות שם לנתניה. אין להכחיש שאכן הגיעו מספר חברות גדולות (וחלקן עזבו), אבל פרופורציות: אזור התעשיה הצפוני ממשיך להיות מוזנח. אזור התעשיה הדרומי משווע לעוד הרבה מפעלים לצורך הגדלת מקומות התעסוקה לבני העיר – ודווקא אזורי תעשיה אחרים באזור מתנפחים וגדלים בשיעורים שלא ייאמנו. אז היכן הפרופורציות, ונכון יותר – מי כאן הצודק? מי שמנפח חצאי עובדות בשם הכח וההון העירוני לצרכים פרטיים, או העובדות בשטח הזועקות לשנות את ההידרדרות בכל הנוגע למצבת התעסוקה בעיר.
גולת הכותרת היתה בשורת ראש העירייה לחידוש מרכז נתניה. מה לא עשתה לשם כך? בזבזה כספי פרסום עם כוכבים וסלבס... והכל למען מה? לכלום.
רחוב הרצל נשאר כרחובה הראשי של עזה, ורק דפי תוכניות ונבואות התווספו לעגמימותו. התושבים התייאשו לחלוטין. הסוחרים הרימו ידיים בייאוש. ורק העירייה ממשיכה להבטיח... ממשיכה לטפוח לעצמה על הכתפיים... ובשטח יובש מוחלט: יובש במרכז העיר, יובש בהמשך מעט דרומה באזור 542 (המתגלגל לפתחו של ביהמ"ש)... יובש ואנדרלמוסיה בקרית השרון החדשה והמתחילה להיות מוזנחת (חינוך, תחבורה)... יובש בשכונות הדרומיות (דורה, אזורים, וקרית נורדאו)... ורק מגדלי פאר שצצו ומנסים לצוץ על קו המים מוכיחים שוב ושוב מיהו פרצופה האמיתי של ראש העירייה הכושלת הזו בנתניה.
אחתום בניסיונה של ראש העירייה הזו להתעלם מאסון (בכל קנה מידה) פרוייקט "שער הים" שהביא כמה פעילים איכפתיים בעיר לקום ולעשות מעשה: "לא תקום כאן על מצוק החוף מפלצת הבטון המתוכננת הזו בת 36 קומות +9 קומות על החוף צמוד למצוק – כשכל זה על חלקת אדמה האמורה להיות ציבורית (היתה בזמנו בריכת השחיה העירונית) ואשר חקירות המתקיימות בעת הזו מנסים לשחזר דרך קבלת האישורים הבלתי חוקית לכאורה – לפחות ע"פ עדויות מאוד מבוססות".
עם תמונה כזו קשה להאמין שמדובר בראש עירייה שזכתה לאמון הציבור ונבחרה זו הפעם השלישית לעמוד בראש העירייה בנתניה.
לוחם חברתי ברשויות ובכלל. מומחה תחבורה, מנהל ועורך מקומון לשעבר, מנהל מכירות. נשוי ואב לארבעה מופלאים. עיינו בבלוג שלי: http://nissimgabbai.cafe.themarker.com/>
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
