הרצאה על מי שרוצה להרגיש טוב - שלא יפחד להרגיש רע 2

הרצאה על מי שרוצה להרגיש טוב - שלא יפחד להרגיש רע 2

הרצאה על מה צריך לעשות מי שרוצה להרגיש טוב? ואיך לא לפחד מהרע?

אחד הדברים החשובים ביותר של האדם בדרך אל האושר, מי שרוצה להרגיש טוב, צריך לא לפחד להרגיש רע. אחד הדברים שרצוי לאדם לעשות, זה ללכת אחרי האמת. מי שרוצה להרגיש טוב באמת, עליו לא לפחד מלהרגיש רע.

למה הדבר דומה?

לעבד הנמצא בבית כלא, ובעצם הוא היה בן מלך. הוא כבר רגיל לסדר יום, הוא כבר רגיל לעבודה הקשה. אך בתוך תוכו יודע שאינו מרוצה מן המציאות, כי יודע שיוכל לצאת מהכלא. ואם מישהו יבוא אליו ויגידו לו אתה יכול לצאת מהכלא אתה הרי היית פעם מלך. התגובה שלו תהיה שהרסו לו את היום.

הוא כבר רגיל להיות בכלא. ועכשיו מודיעים לו שהוא יכול לצאת לחופשי.

אם האדם היה מאוד מרוצה בבית הכלא, לא הייתה מטרידה אותו העובדה שמישהו טוען עליו, שהיה פעם מלך ושבכלל יכול לצאת לחופשי מבית הכלא.

אלא מה? האדם לא באמת מרוצה שם בכלא בשלמות. אף אחד לא מרגיש שם מלך. יודע שפעם היה מלך וכעת הינו עושה דברים נגד רצונו.

מה שקורה אצל האדם הנמצא בבית הכלא, זה שיש לו שתי אפשרויות:

1 להתעמק איך יוצאים מבית הכלא?

2 להישאר שם ולסבול.

ולכל אופציה יש יתרונות וחסרונות.

אם יתעמק ויבין שהוא בטעות נמצא שם, זה עלול ליצור אצלו כעסים, וחששות שמא לא יוכל לצאת, קל יותר להיות בכלא ולא לדעת שהיית פעם מלך, מאשר להיות בכלא עם הידיעה הזו.

הגילוי הזה שהאדם בעצם לא צריך להיות בכלא, הידיעה הזו עשויה לגרום לו צער.

כל אדם בתוך תוכו יודע שמצד האמת לא צריך להיות בבית הכלא. כי אם כן, היה מאושר שם ומושלם לו. אך האדם באמת יודע שלא צריך להיות כאן, כי יש משהו יותר טוב. ולכן הוא אף פעם לא מאושר.

העצה האמיתית לאדם שיושב בכלא היא שלא יפחד. כי אם פעם היית מלך רצוי שתדע על זה ושתדע איך חוזרים להיות מלך.

יש עולם בחוץ ואין צורך לעבוד כמו עבד. ואם אין דרך לצאת מזה, תגלה שבטעות אתה שם ואין דרך לצאת, לפחות שידע אם יש או אין דרך לצאת.

האדם נמצא בכלא, ואינו מרוצה, מה עליו לעשות?

אמרו לו שיכול לצאת מבית הכלא, בוא נבדוק. אם זה נכון אז יופי. ואם לא, אכן בטווח הקצר ירגיש רע, אך לפחות ידע בוודאות שאינו יכול לצאת מבית הכלא.

הסבל נוצר הרי לא בגלל הכלא, אלא בגלל שאינו רוצה להיות בבית הכלא. והאדם אינו רוצה להיות בבית הכלא כי בתוכו יודע שאין זה מחוייב המציאות שיהיה בבית הכלא.

מספיקה מחשבה הכי קטנה שאולי יש סיכוי שיצא מבית הכלא, תמיד ירגיש רע שהוא שם. לכן על האדם לעשות שימוש בגילוי הזה שיש דרך לצאת מבית הכלא. ועליו לבדוק בוודאות אם יש או אין דרך לצאת משם. ועד שלא יבדוק עד הסוף לא יהיה רגוע.

איך מגלים זאת בשלמות?

לא לפחד מהתמודדות. או שיש אפשרות או שאין אפשרות. האמת קיימת בכל מקרה. עליו לנסות לגלות האם יכול לצאת או לא.

בכל אחת מהאפשרויות בכל מקרה יהיה מאושר בשלמות. ואם יש דרך אז יצא, ואם אין דרך לצאת יוכל להשלים עם המציאות לגמרי. מצבו על ידי זה יסתדר. עד כאן המשל.

הנמשל:

כל אדם בעולם נמצא בבית כלא. האדם נמצא בבית הכלא של הרצון שלו. בבית הכלא למשל יש חופשות, זמנים פנויים, קצת חופש. אך בבית הכלא של האדם, יש עבודה ללא ימי חופשה כלל או שביתות וללא יכולת להתלונן, אצל מי? אצל הרצון שלו.

הרצון אומר לאדם לעשות, הוא עושה. אף אדם לא יכול לעשות נגד רצונו. אם יש לאדם רצון לעשן ולא עישן, הרי זה בגלל שהיה לו רצון אחר שהתגבר על הרצון של העישון.

בשורה התחתונה האדם תמיד עושה את מה שהוא רוצה. 24 שעות, וגם בשינה האדם עובד. כי במשך השינה עושה פעולות ויש לו רצונות. ועושה מאמצים להשיג את הרצון.

למה הרצון, הוא הדבר האכזרי ביותר בעולם?

כי תמיד יש רצון כלשהו, ואף פעם האדם אינו חווה חוסר רצון. והמעביד הזה הוא מאוד אכזרי, כי אף פעם אינו נותן משכורת, הרצון משקר את האדם. איך?

אומר לו אם תעשה כך וכך, תהיה מאושר. והאדם הולך כמו חמור להשיג את הרצונות, ומטעים אותו כי הוא בכל מקרה אינו מאושר.

ואם האדם היה נזכר שבעצם אין דרך להיות מאושר על ידי מילוי הרצונות, אזי המוטיבציה שלו הייתה יורדת, כי כל מה שיעשה, לא יעשה אותו מאושר. אז גם אם האדם לא יעשה כלום, עדיין יתהה שאולי יש דבר שאם כן יעשה אותו הוא כן יהיה מאושר?

התהייה עצמה נמצאת, הסבל ממשיך להיות, כי הוא עדיין רוצה לדעת מה יגרום לו לאושר.

המסקנה היא - הרצון מטעה את האדם.

ודוגמאות יש בלי סוף: תתחתן, תהיה מאושר, תתגייס, תהיה מאושר, תמות, תהיה מאושר, וכן הלאה.

והאדם לא יוכל לומר על דבר אחד בעולם שהוא השיג אותו ומצא את האושר.

העניין די פשוט, כל אחד היה מלך. מלך מייצג את המקום שכולו טוב, ששולט, ומחליט מה לעשות. עבד מייצג מי שרע לו. וכל אדם יש לו היבט מסוים, שבו הוא מלך. הוא יכול להתחבר למשהו תודעתי שבו הוא באמת מלך, הוא מחליט הוא קובע ובוחר מה יקרה במציאות.

אך האדם מסיבות שונות, נכנס לדמיון ושם מדמה שהוא עבד, ושם עובד ומתאמץ ואינו מרוצה. ותמיד מלווה אותו תחושה שיכול להיות טוב יותר. והוא אף פעם לא מרוצה.

כי בתוכו חושב שיכול להיות מצב משופר יותר. ובתת מודע יודע שיש דבר שאם ישיגו אכן יהיה מאושר.

ואז בנמשל, בעצם באים לאדם ואומרים לו, למרות שאתה שקוע בעבודה ורודף אחרי הזנב של עצמך, יש לך אפשרות להיות כמו מלך, יש מקום שהוא טוב לגמרי. יכול להיות בתודעה שהכל טוב והכל אחד. ואז כשאומרים את זה לאדם, נוצר אצלו רגש אינו סגור על עצמו.

שתוהה אולי זה נכון ואוכל להרגיש טוב בשלמות, אך אם אנסה לצאת מבית הכלא, אולי אגלה שהתסכול יגדל ושיתפסו אותי..

זה שיש לך טוב ורע, זה לא מחוייב המציאות. אתה יכול להיות בעולם שבו תמיד תרגיש טוב. כמו מלך. אך האדם תוהה אולי אין סיכוי לדבר הזה?

אלא שהאדם צריך לבחור. אך מצד האמת, השלמות היא לא להיות מלך. כי זה משעמם, השלמות היא שהמלך גם מלך אך גם עבד. כמו משחק. אתה בוחר לשחק, ממציא את המשחק, אך כפוף בו זמנית לחוקי המשחק.

השלמות היא לא לחשוב שהכל טוב, אלא גם לומר זה טוב וזה רע, ובו זמנית לדעת שהשלמות קיימת והיא כולה טוב וכולה אחד. וזה שילוב של שני הפכים. דבר והיפכו וזו השלמות.

אך עד שיגיע האדם לשלמות הזו עליו לבחור. אם תמיד ירגיש רע או תמיד ירגיש טוב. מי שירגיש רע בשלמות לא ירצה להרגיש יותר טוב, כי בכל מקרה מרגיש את המקסימום של הרע. ושניהם מגיעים לאותה נקודה.

ברגע שמסבירים את תפיסת האחדות לאדם, הוא חווה סוג של פחד. כי עליו להשתחרר מהדמיונות שלו. וזה בנפרדות. שם עליו לוותר. לשחרר אחיזה.

האדם אוחז בשכל שלו, את זה אני רוצה ואת הדבר ההוא לא. לפתע מגלים לו שיש עולם שבו הכל טוב.

והעניין הוא ששם בעולם הזה, זה לא כמו שאצל האדם טוב. כי גם הדבר הטוב ביותר בעולם עדיין האדם מרגיש שיש טוב ממנו.

מה שהאדם קורא לו טוב, זה לא באמת הכל טוב. אם זה היה טוב מושלם אזי לא היה מרגיש שחסר לו...

בעולם שכולו טוב, הרע הוא לא כמו הטוב, הטוב שהוא אחר לגמרי, שם אין הבדל בין טוב רוע, האדם מכיל את הכל הטוב והרע הם אחד ממש. ברגע שיש לאדם אופציה כזו, עליו לוותר על המחשבה שהטוב שלו הוא טוב.

הרי האסור למשל, מרגיש הוא מלך בבית הכלא, הוא בוחר מה לאכול בארוחת צהריים ואיך לשרוך נעליים. אתה פשוט בוחר בין שלוש אפשרויות גרועות. אבל בתור מלך אמיתי, ביכולתו לבחור במה שירצה ממש.

וכדי לצאת מבית הכלא הזה, יש למאוס בכל הטוב הדמיוני שהיה לו. ואז מה שקורה, האדם מתחיל להרגיש רע.

למרות שנדמה לו שטוב בחיים, הוא צריך להבין שיש טוב פי אינסוף. זה טוב שמהותו אחרת. זה לא הרבה יותר טוב מהסוג המוכר. האדם לא מכיר את הטוב הזה ברמת המודעות שלו.

כי בתת מודע של האדם כל אדם יודע שיש הרבה יותר טוב ממה שמקובל כאן.

גם אם האדם מדמיין מצב טוב פי מליון, האם יפסיק לרצות יותר טוב? לא!

השורש לשאיפה לטוב יותר, נובע מתוכו. כי בתת מודע זוכר שהיה פעם מלך, שיש פרספקטיבה שבה יש שלמות וטוב גמור ומושלם. אם בתת מודע לא הייתה מחשבה שיכול להיות טוב יותר בשלמות, ממילא לא היה ממשיך לחפש טוב יותר.

על האדם לא לפחד להרגיש רע. ועליו לבדוק מה גורם לו להרגיש טוב ומה גורם לו להרגיש רע? ואם יגלה שהרע זה טוב? אולי זה יגרום לשיגעון או למוות?

הרע מפחיד את האדם. כמו שמפחידים אדם שלא ינסה לצאת מהכלא.

על האדם להיות אמיץ, תמורת האפשרות להיות מאושר באמת, עליו לקחת את הסיכון ואת הסיכוי.

זה שאדם לא מאושר בחיים, זה רק בגלל שיש טוב אמיתי שהוא שואף להגיע אליו. עליו לזכור שגם אם יתנו לו הכל בכל מקרה ירגיש רע. עליו לעשות שינוי מהותי בחיים. מי שרוצה, צריך להבין את המהות של הטוב והרע.

שינוי מהו?

להביא למצב שבו אפסיק לומר שזה טוב וזה רע. איך? זו שאלה אחרת.

לפחות להבין את המעגל הסגור שהוא נמצא בו. מי שמצליחנים, הם אלה שהמרגישים את תחושת הריקנות הקיומית. כי למרות כל מה שיש להם אינם משביעים את רצונם

לסיכום, מי שרוצה להרגיש טוב שלא יפחד להרגיש רע, וללכת על האמת עד הסוף.

וכשמרגיש רע, עליו לשאול האם זה באמת רע? למה מרגיש רע? אם היה חושב שזה טוב, לא היה מרגיש רע. השאלה המתבקשת היא, השאלה האם זה באמת רע?

יש לאדם מטרות בחיים. יש לו רצון להרגיש טוב, וחוסר היכולת למלא את הרצון גורם לו להרגיש רע.

ואז לשאול האם הטוב הזה שאני מחפש האם הוא הטוב האמיתי? חשוב שיחפש באמת את האמת, מה באמת עושה לי טוב? מה באמת עושה לי רע. ועל ידי שלא יפחד מהאמת.

כל דבר שיש לאדם טוב יש לו גם רע.

כי אוטומטית פוחד שיפסיד את הטוב שיש לו. לכן חשוב לא לפחד.

ולבסוף יגיע להשתוות ששם הכל אחד. ושם הכל טוב אמת ללא כל חששות ופחדים.

ראה גם:

* משחק החיים / עולם המשחקים - מהו משחק החיים? איך להתייחס אל החיים כמשחק?.