מאויב לאוהב-ביקורת-עפי עגנון-גילי שנית-ת ערבי עברי יפו 

665מאויב לאוהב-עפ'י עגנון-גילי שנית-ת ערבי עברי יפו665 צילומים-אלי ליאון   בזמן האחרון קרה  לי שראיתי כמה הצגות שהיו עיבוד לספר,מרומן,נובלה וכו'. כאשר אני בא להצגה כזו לפעמים קורה שהעיבוד אינו משקף נכונה את הסיפור או העיבוד הוא עד כדי כך חופשי שעקבות הסיפור לא נראות בכלל. לפעמים ההצגה כהצגה מעולה וזה קורה לעתים קרובות. אם אבקר את ההצגה בהכירי את הסיפור הרי אינני יכול ברוב המקרים לכתוב ביקורת טובה עליה, אך אם אראה את ההצגה כדבר העומד בפני עצמו, כהפקה שהרעיון להעלותה בא מהסיפור אך לא בהכרח משקף אותו ,הרי הביקורת משתנה והיא תשקף את מה שראיתי, מה שהוצג ללא קשר עם הסיפור על פיו נעשתה ההצגה.   לסוג כזה של הצגות שייכת גם ההצגה החדשה "מאויב לאוהב"שנעשתה על פי סיפור קצר ביותר מאת ש'י עגנון הנושא של הסיפור בנית בית על ידי עגנון בתלפיות שבירושליים בה הרוח -האוייב לא מאפשר(בהצגה רוח הוא זכר) לבנותו כל עוד הבית היה קטן ודל ויסודותיו לא חזקים, עד שבסופו של דבר הוא-הרוח הופך לאוהב ומאפשר לחיות בדו קיום איתו.   ההצגה מוגדרת בתכניה כ"עיבוד לתיאטרון פיזי על פי סיפורו של ש"י עגנון. המחזה והבימוי -גילי שנית. אתה רואה את ההצגה שהיתי מגדיר אותה כתיאטרון תנועה. אתה רואה אדם בשחור המדקלם, מנצח, אתה רואה חמישה גברים הנמצאים כל הזמן בתנועה. יש מאבק ביניהם,שימוש בכח פיזי,התנגדות בינם לבין האיש בשחור-הרוח, סבלים מעבירים ספרים ארוזים ממקום למקום,רעידת אדמה,הרס,מסגרות ברזל מתמוטטות,פיסות נייר מתעופפות ,העברת רהיטים ועוד הרבה תנועות ופעולות שאינם מתקשרים אם אתה לא יודע את הרקע, את הסיפור.   הכל מבוצע היטב,בצורה משכנעת.השחקנים היוצרים הם שמואל וולף-בתפקיד הרוח-המנצח,גבריאל גולר,יהודה לזרוביץ,אייל סלמה ודיולה צ'קברי שהם בעצם אדם אחד בתקופות שונות בחייו. הכוריאוגרפיה- רונית זיו-יפה וטובה,התלבושות והתפאורה-מיטל גויאטה מיוחדות.התאורה-זיו וולושין עוזרת לסימליות,למיסטיקה,לאוירה המיוחדת ליופי ההצגה.המוסיקה -יניב שנצר הטובה מאוד מקורית ומתאימה מאוד למעמדים השונים.   כמעט ואין טקסט. איו דו שיח.יש כמה דברים הנאמרים בערבית שעל פי מה שכתוב בתכניה צריכים להמחיש את קיומן של שתי תרבויות בארץ והעימות ביניהן...   הכל כאמור תנועה.היא והצורות הנוצרות ממנה הן מרכיב חשוב שבהצגה.הרבה סמלים אך לא את כולם אפשר להבין. לפני ההצגה הבמאית נתנה כמה פרטים קטנים מחייו של עגנון ודברים אלו הבהירו בעצם לצופים שלא קראו את הסיפור או דברי ההסבר בדף התכניה את המתרחש על הבמה. עגנון אהב מאוד את ירושליים ובמיוחד את הנופים הנראים מתלפיות. הוא רצה לבנות שם בית אך נרתע בגלל הרוח החזקה.חזר לגולה ולאחר שעבר בתים רבים בסופו של דבר בנה שם את ביתו. עגנון אהב לאסוף ספרים אך פעם בשריפה הם נשרפו,פעם נבזזו ופעם ברעידת אדמה הם הושחטו.   אפשר בהחלט לומר שיש כאן שימוש לא נכון בשמו של עגנון כאשר ההצגה כאמור הנה על פיו אך אפשר להבין זאת רק אם קראת לפני כן את הסיפור או הסבירו לך את הרקע לכל.נכון יותר היה להגדיר זאת "עפ'י רעיון מאת עגנון".     לראות או לא לראות:כתיאטרון תנועה-טוב מאוד ומומלץ ביותר.כסיפור של עגנון -לאוהביו עדיף לקרוא את הסיפור. נכתב על ידי elybikoret -אלי ליאון, 30/6/2010 09:21      הנכם מוזמנים להכנס לאתרי שפתחתי ב1.6.10 ובו ריכוז של כל הביקורות מתאריך זה ועוד דברים רבים אחרים-הכתובת-elybikoret.022.co.il    

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי