אחריות בנק למשיכות כספיות מחשבון הלקוח
עו"ד אסתר ורשואר
בנק אינו רשאי לחייב את חשבון לקוחותיו , אלא לפי הוראותיהם. חיוב חשבון שנעשה על פי זיוף , אינו מבטא את רצון הלקוח.
בית המשפט המחוזי בתל - אביב - יפו דן בתביעתן של שתי לקוחות של בנק , אשר פתחו חשבון פיקדון מט"ח ולא התגוררו בישראל.
על גבי הבקשה לפתיחת חשבון הבנק , סומנה החלופה הרלבנטית , אשר הינה :
" פתיחת חשבון פיקדון נושא ריבית בלבד" .
במהלך השנים 1997 - 1991 , הפקידו התובעות בחשבון סכומי כסף שונים , שהצטברו לסך כולל של 470,000 דולר. התובעות מעולם לא משכו כספים מהחשבון.
בחודש אפריל 1998 , הגיעה אחת התובעות לביקור בישראל , ואזי התגלה לה לתדהמתה , כי יתרת החשבון מצביעה על כ - 6,000 דולר בלבד , במקום על כ - 470,000 דולר , על פי רישומי החשבון שהיו ברשותה.
לאחר בדיקת הענין הוברר כי חתימותיהם של התובעות זוייפו , על דרך של העתק תצלום פוטו סטאטי ובאמצעות שיקים מזוייפים נמשכו כספים מהחשבון הנ"ל.
הוברר כי מי שזייף את השיקים , וביצע ככל הנראה את פעולת "העוקץ" בתיק זה , ערך פעולות של ניכיון שיקים , והמיר את השיקים בתשלום במזומן.
נכיון השיקים נעשה על ידי מאן דהוא , אליו נשלחה הודעת צד ג' על ידי הבנק.
התובעות פנו אל הבנק וביקשו השבת כספן , בהסתמך על מסירת הכספים תוך זיוף חתימותיהן , אך נענו בשלילה , אשר על כן הוגשה התביעה כנגד הבנק , אשר הוא מצידו שלח הודעת צד ג' , כלפי האדם אשר המיר את השיקים בתשלום במזומן.
במאמר זה אנו נתרכז אך ורק במסגרת היחסים המשפטיים בין בנק ולקוח ולא נדון כלל בהלכות שנקבעו לגבי שיגור הודעת צד ג'.
לטענת בא כוח התובעות , אחראי הבנק לפצות אותן בגין סכומי הכספים שהוצאו מהחשבון שלא על ידן.
לטענתו - חלה כאן מערכת חוזית בין הצדדים , כאשר הבנק חייב להשיב את הכספים לתובעות " תהיינה נסיבות אובדן הכספים אשר תהיינה" .
עוד טען בא כוח התובעות , כי הבנק התרשל בכך שפתח לתובעות חשבון נוסף , הוא חשבון עו"ש , שנשא מספר שונה , ושממנו נמשכו הכספים , בהסתמך על החתימה המזוייפת , כאשר התובעות מעולם לא ביקשו לפתוח חשבון עו"ש , מעולם לא ביקשו פנקס שיקים , ומעולם לא משכו כספים מהחשבון.
כבר בתחילת פסק הדין אמר בית המשפט את דברו וקבע כי עדויותיהן של התובעות מהימנות עליו לחלוטין , וכי אין ספק כי הן נפלו קורבן למעשה נוכלות מובהק , מבלי שהדבר נעשה על דעתן , או בידיעתן.
עוד קבע בית המשפט , כי יש להצטער על כך כי הבנק בחר לנהוג בדרך של הטחת אשמות שוא בתובעות , אשר בטחו בבנק , והפקידו בידיו את כספן , תחת להודות באחריותו , ולהשיב להן את כספן שנגזל , על לא עוול בכפן.
מחומר הראיות עלה , כי חתימותיהן של התובעות על גבי השיקים , זוייפו ולא נחתמו על ידן.
בית המשפט קבע , כי הבנק התרשל בפעולותיו , ו/או במחדליו , בנושאים הבאים :
1. התובעות מעולם לא ביקשו לפתוח חשבון עו"ש , אלא חשבון פיקדון במט"ח בלבד.
בית המשפט דחה את עמדת הבנק אשר התבססה על עד מטעמו , לפיה חשבון עו"ש הוא נילווה וחלק בלתי נפרד מחשבון הפיקדון. הבנק לא כפר בעובדה שבשום שלב , לא ביקשו התובעות לפתוח עבורן חשבון עו"ש , בנוסף לחשבון הפיקדון.
לפיכך - קבע בית המשפט , כי הבנק לא היה רשאי לפתוח עבור התובעות חשבון עו"ש , בנוסף לחשבון הפיקדון שהן ביקשו לפתוח , וזאת שלא בידיעתן ושלא על דעתן.
נוהלי הבנק בענין זה , אינם יכולים , בשום פנים ואופן , לחייב את הלקוח. בית המשפט הדגיש כי פתיחת חשבון העו"ש , שלא בידיעתן של התובעות , היווה שורש הרע , שכן באמצעות חשבון עו"ש זה , הנפיק הבנק את פנקס השיקים שבו השתמש הנוכל , וכן לצורך משיכת הכספים מחשבון הפיקדון לחשבון השיקים.
זו בעיני בית המשפט התרשלות ברורה ומובהקת של הבנק , ובתוצאותיה עליו לשאת.
2. עוד התרשל הבנק בכך שלא בדק עם התובעות את פשר המשיכות של הכספים - 4 במספר , וזאת תוך תקופה קצרה ביותר , של חודשיים.
אין חולק , כי התובעות הפקידו בחשבון הפיקדון סכומי כסף שונים , במשך 6 שנים , ומעולם לא משכו כספים מהחשבון.
העובדה שבחלוף תקופה ארוכה שכזו , בה לא היו כל משיכות כספים מהחשבון , מוגשים לבנק לפירעון 4 שיקים , בסכומים גבוהים , אומרת דרשני , וחייבה את הבנק לנהוג במשנה זהירות , ולבדוק עם התובעות , מה מסתתר מאחורי המשיכות הגבוהות והתכופות הללו.
בקובעו כך , הסתמך בית המשפט על דברי השופט חשין , בדנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט נ. קוסטמן , פד"י מז' (5) 31 , 60 .
3. עוד יצויין , כי אחת מחובותיו של תאגיד בנקאי , הינה חובת מסירת מידע עדכני ודיווח רציף בדבר הפעולות הנעשות בחשבונו של לקוח.
על הבנק לדווח ללקוח בדבר מצב חשבונו באופן שוטף , אף שלא מתקיימת בו פעילות , וכמובן במצב בו קיימת פעילות שוטפת ורציפה , על אחת כמה וכמה כאשר הפעילות נראית כחריגה על פניה.
חשבונן של התובעות היה חשבון אשר התקיימה בו פעילות רגועה למדי , עם הפקדות בלתי תכופות , ובסכומים ניכרים .
משעה שלפתע הופך החשבון לחשבון פעיל , בו מנוכים סכומים ניכרים , במספר משיכות , כפולה ומכופלת חובת הבדיקה והדרישה , הדיווח ומסירת המידע ללקוח.
דווקא בחשבון מסוג זה , היה על הבנק לפעול במשנה זהירות , ולא לכבד את השיקים , עד אשר תינתן הדעת לידיעתן המלאה של התובעות ולמסירת מלוא הדיווח להן.
נראה כי הבנק התרשל , שעה שלא בדק עם התובעות פשר המשיכות בחשבונן, ועיכב את פרעון השיקים , עד לווידוא מוחלט ונטול ספקות מכל הבחינות.
במקרה זה לא עמד הבנק אף בסיכון כי אם לא יכבד את השיקים יתבע , שכן התובעות מעולם לא ביקשו לפתוח חשבון עו"ש , או חשבון פקדונות בשיקים.
4. אולם , גם אם לא הוכחה התרשלות מצד הבנק , שלא כמו במקרה דנן , עדיין יש מקום לחייב את הבנק , מכח יחסי בנק - לקוח , המבוססים על ההתקשרות החוזית בין הצדדים.
בית המשפט הסתמך על פסק דין שניתן בבית משפט השלום בנתניה , בת"א 987/98 פרץ נ. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ - לא פורסם . אף באותו פסק דין נפלו הבנק והלקוח קורבן למעשה נוכלות . באותו פסק דין נקבע , כי לא די בכך שהבנק יניח את דעת בית המשפט שלא הופרה חובת הזהירות.
עמדה זו , מתעלמת מהעובדה שהבנק הפר , כתוצאה מתרמית מתוחכמת , את הכלל הבסיסי ביותר בבנקאות , האומר כי אין לחייב את חשבון הלקוח , אלא לפי הוראותיו , ובוודאי שחיוב שנעשה על פי זיוף , אינו מבטא את רצונו של הלקוח. כך גם פסק בית המשפט העליון ברע"א 8304/99 צ'רקוב נ. חברת השמירה בע"מ - לא פורסם , אשר בו נקבע , כי בהעדר נסיבות מיוחדות , אין הבנק הנמשך זכאי לחייב את חשבון הלקוח שחתימתו על השיק זויפה.
התוצאה הסופית : התביעה התקבלה והבנק חוייב בפיצוי התובעות.
ת"א 2144/98 , דונקלמן ואח' נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ.
בשם התובעות : עו"ד בלטר.
בשם הנתבע : עו"ד לוינבוך
אסתר ורשואר עו"ד
אין במאמר זה משום יעוץ ו/או יעוץ משפטי או הכוונה ו/או הכוונה משפטית כלשהיא.
ניתן ליצור קשר תוך ציון פרטים מלאים באמצעות דוא"ל:
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
