מקדם המתח השרירי ומנגנון זיהוי היציבה: עוולת חוק הפונדקאות 

 האם יעלה על הדעת לייתם עולל בן יומו מאימו ולמוסרו  לידיה של אם חדשה? הדעת נותנת שלא, אך חוק הפונדקאות אכן עושה זאת.

החוק משתמש במונח אם פונדקאית לעומת המונח אם ביולוגית כדי לרצות את הדעת,אך המינוח האמיתי הוא אם ביולוגית קרובה עבור הפונדקאית, ואם ביולוגית רחוקה עבור תורמת הביצית. שורשו של בלבול היוצרות הוא העדר ידע ומחקר מדעי על היציבה מחד, וגישה דתית-מדעית שרואה בגנים נושאי מידע נפשי ורוחני מאידך.

מקדם המתח השרירי:  לכל אדם יש מתח שרירי ייחודי ואישי, לא פחות מטביעת אצבעותיו, מפת רשתית העין או חתימת הד.נ.א. שלו. הרעיון של מקדם המתח השרירי האישי של כל אדם אינו חדש, והוא זה שמניע מחקרים טכנולוגיים העוסקים באבטחה וזיהוי על פי מגע יד.    מקדם המתח השרירי של כל אדם מתקבע ברחם אימו, ונובע מעצם היות העובר מתפתח בסביבה שרירית של גוף האם. על פי חוק התגובה, לחצים שריריים של האם כלפי השלייה והעובר נענים בהתנגדות שרירית זהה של העובר. מאחר שהשליה ומי השפיר מסננים את רובם של לחצים אלו, שריריות העובר נתפסת בעיננו כלא קיימת, אך כמובן שאין הדבר כך. ללא מתח שרירי לא היה העובר מסוגל להתהפך ,לבצע תנועות זעירות ברחם או לבעוט באופן מוחש על ידי האם. ללא מתח שרירי לא היה בכוחו להתפתח כנגד לחצי הכבידה.

על כן ניתן לקבוע בוודאות ששתי הישויות הקרובות ביותר בטבע מבחינת המתח השרירי הן האם והצאצא שבגופה נהרה. לקביעה זאת יש מסורת רוחנית תרבותית עתיקה כימי האדם, והיא מוצאת את ביטויה המוסרי באגדה של "משפט שלמה".

מנגנון זיהוי היציבה : היכולת הטבעית של התינוק לזהות את אימו על פי מקדם הפעימה של המתח השרירי. הסבר: לכל מתח שרירי יש שדה מגנטי, קביעה שהינה בבחינת היקש לוגי המתבסס על הידיעה שמתח שרירי הוא מתח חשמלי, ולכל פעימה חשמלית יש שדה של השראה אלקטרומגנטית.  יכולתו של התינוק לזהות את השדה המגנטי של אימו אינה מובנת או מוכחת מבחינה מדעית, אך היא היחידה שמסבירה את התעוררות הדחף להניק אצל האם במקביל להתעוררות הרעב אצל התינוק, וכן תופעות אחרות כמו הכיצד תינוקות מזהים את אימותיהן על ידי השקטה ורגיעה ברגע שהם נאספים אל זרועותיה, (גם הכרה בקיומו של מקדם המתח השרירי מסבירה זאת) וידיעה "מיסטית" על התרחשות דרמטית כלשהי אצל הצאצא מצד האם, גם כאשר הם מרוחקים זה מזה באופן פיזי.

מנגנון זיהוי היציבה הנו יכולת מורכבת של זיהוי על פי ראייה, מגע ומקדם הפעימה .  מנגנון מוחי-הכרתי המאפשר לאדם לשאול ולענות על השאלות הבאות בשעה שהוא מודע להופעתו של האחר, ממרחק או מקרוב: זכר או נקבה? משלנו או לא משלנו? האם האחר נמצא בעמדת תקיפה, השהייה או נסיגה?

מנגנון זה הינו תנאי הכרחי של שרידה, עתיק כימי האדם, וביחס לתכונות אחרות כמו כושר הרחה, זיהוי גוונים של צבע וקריאה של פני הקרקע ושינויים זעירים בסביבת המחיה(כמו אצל גששים), לא עבר בלייה והתכהות שמקובל עלינו לחשוב שהינם חלק מתרבותו של האדם המודרני -מערבי לעומת הפרא הקדום. מנגנון זיהוי היציבה הוא זה שמאפשר לנו תחושה אינסטינקטיבית ביחס למידת יציבותם של אובייקטים ואנשים כאחד על ידי ראייה.

הכרה בקיומם של שני גורמים אלו כמשפיעים על יציבת האדם והתפתחותו האישית עומדת בסתירה לתפיסה המשפטית שהאם הביולוגית הנה האם הגנטית ואילו הפונדקאית היא רק אינקובאטור של בשר אדם.  הכרה בחשיבותם של גורמים אלה מציבה שאלות לא פתורות על טיבה העתידי של מערכת היחסים בין האם ה"ביולוגית" והתינוק שנמסר לידיה בתום ההיריון. הכרה ותובנה שתורשה של היציבה באמצעות מקדם המתח השרירי של האם הפונדקאית מציב חיץ של זרות בין האם הביולוגית הרחוקה ובין הצאצא החל מן הרגע הראשון לחייהם המשותפים, חיץ שאפשר שילך ויעמיק ככל שיתבגר הצאצא, ויסב אומללות לשניהם. הסיבה היא טבע האדם : אנו נוטים תמיד לבחור בשונה ובמשלים לנו. אישה רזה תבחר כפונדקאית באישה מלאה, ולהיפך. לשתיהן מקדם פעימה של המתח השרירי שונה ומנוגד.  

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי