תיאוריית הטעות במוסר על פי ג'ון לסלי מקי 

הפילוסוף ג'ון לסלי מקי (1917-1981) בספרו 'אתיקה: המצאת הטוב והרע', מציג 'תיאוריית טעות במוסר' לטובת הספקנות והאנטי-ריאליזם ומכחיש את מציאותם האובייקטיבית של ערכים ותכונות מוסריים. לטענתו, השיח-האתי הפילוסופי והיומיומי טועה בגישה ריאליסטית, טעות שבעטיה בני אדם המונעים ע"י המוסר, מונעים למעשיהם בטעות. משנתו הנמסרת במסגרת 'תיאוריית טעות'; מוכיחה את הטעות, מסבירה כיצד הגיעה האנושות לטעות ומדוע ממשיכה האנושות להחזיק בטעות. להלן פרטי התיאוריה;

נימוקים להוכחת הטעות; הטענה: אין ריאליזם במוסר. אובייקטיביות בערכים היא יומרה.

עפ"י מקי מוטב לאמץ תיאוריית טעות בנוגע לממשות הערכים, על פני כשלון נצחי בזיהוי אחיד בלתי תלוי של ערכים במוסר ומבוכת ההסכמה על אופני ישותם והכרתם.

הטיעון על סמך היחסיות: מגוון העמדות והתכליות שבנ"א רואים בהן חזות-הטוב ופועלים להשגתן "מבטל את הסבירות שכל הפעולות האלה נובעות מהבנה לא שלמה של הטוב האחד והאמיתי".

הטיעון על סמך המוזרות: מקי מפרט כיצד קיומם של ישים ערכיים מחייב את חריגותם מן הריאליה המטפיסית והאפיסטמולוגית ומטעם זה ריאלי להכחיש את קיומם; 

מטפיסית: * פילוסופים ריאליסטים הניחו במובלע את אלמנט לגיטימיות ה"מוזרות" בעצם קיומם הריאלי של ישים ערכיים, אך לא ביססו הנחה זו. דוגמת אפלטון ויום שהניחו קיום הכושר הדרוש להבחנה במושאים ערכיים והאינטרנליזם המובנה בהם, המוסברים באמצעות ה"מוזרות" של הערכים, בלא נימוק ובלא אישוש מציאותי. * קיימת מוזרות בנסמכות התכונה המוסרית על מאפייניה הטבעיים, "לא יכול להיות קשר של נביעה הכרחית... מצד שני לא מדובר בשתי תכונות שמופיעות יחד במקרה" [כגון 'רוע' הנסמך על 'אכזריות']. גישה ריאליסטית שוללת קשר סיבתי בין התכונות ומחייבת להיסמך על כושר מיוחד 'לראות מכלול' רלטיביסטי או לשייך אינטואיטיבית תכונות ערכיות לטבעיות, אך בכל אופן נשארת "המסקניות המסתורית" בלתי מנומקת.

אפיסטמולוגית: * פילוסופים אובייקטיביסטים מניחים כי הכרת הישים הערכיים מושגת בכושר מיוחד לתפוס תפיסה מוסרית או ביכולת האינטואיטיבית להבחין בהם, אך אינם מבססים הנחה זו. דוגמת ריצ'רד פרייס הטוען כי השכל שהוא הכושר שלנו לגלות אמת ומושגים פשוטים... ולתפוס נכון ולא נכון-תכונות ממשיות של המעשים וכי אף האמפיריציזם אינו מסוגל להסביר מושגים פשוטים.

עונה מקי: יש הסבר נסיוני למושגים פשוטים, ומושג שלא ניתן לבססו, מתיימר לאובייקטיביות על סמך תירוץ המוזרות. מור דיבר על יכולת להכיר אינטואיטיבית תכונות לא-טבעיות, אולם לבסוף מודה שהכרת הערכים אינה נסמכת על רציונל או עובדות אלא על כושר פנימי. מקי: "גישה זו מעוותת את החשיבה המוסרית שכן על תהליך ההכרה המוסרית להוביל למסקנות פרסקריפטיביות מחייבות" ולא ניתן לנמק על ידה את ההנחייתיות, האינטרנליזם וההכרה באמצעות טיעון מבוסס, אלא, "אינטואיציה מיוחדת במינה", היא המכירה באופן מוזר בעובדות מוסריות.   

כך הגיעה האנושות לטעות האמונה ביומרת האובייקטיביות של ערכים; מקי מסביר שבאמצעות תהליך טבעי של אובייקטיפיקציה, הופכות קביעות ערכיות למושאים או לתכונות של מושאים ואירועים, שבעטיו נוטים בני אדם להאמין בקיומם של ערכים. כך מתעוררת בעיית היומרה לאובייקטיביות בשיח ובמחשבה האתית השגרתית והפילוסופית;

- לפחות חלק מן העמדות המוסריות, חברתיות במקורן; החברה, ולא מציאותם של ערכים, מהווה את המקור החיצוני לחיוב המוסרי. פרטי החברה מפנימים את חוקיה ומצטרפים לתביעה להכללת תוקפם. דימוי אובייקטיבי מסייע לקיום המוסר, הנחוץ כסמכות מפקחת על ענייני בין אדם לחבירו.

- היפוך כיוון התלות ע"י תליית 'הרציה בטוב' במקום 'הטוב ברציה', כנטיה נפשית; התפיסה כי לטוב ערך פנימי אותו אנו מבקשים ורוצים מתעלמת מעובדת היות הערך תלוי סובייקט (גם אם הוא אוניברסאלי), ה'טוב' אינו מניע רצון אלא נגזר מן הרצון. הרצון מקדים את הטוב וקובע אותו. ועל כן הטוב תלוי ברציה שכבר קיימת. נוכחותו המרשימה של המושג הא-מוסרי 'טוב' במשפטי המוסר, מעידה בנוכחות הרצון בבסיסם.

- תפיסה תיאורטית-מחשבתית, כי האתיקה היא מערכת חוקים שהמחוקק הוצא ממנה; כגון התמדת חובות הדת בתחום "בין אדם לחבירו", גם לאחר שחדלה האמונה באל ובמקביל, התמדת האובייקטיביות שאפיינה חובות אלו. [בניגוד לאליזבת אנסקומב שזו גישתה, אך לדעתה בהיבטל המחוקק המטא-אתי בטלים החוקים, מקי טוען כי אין לוותר על החוקים. ערך האתיקה הנורמטיבית אינו תלוי ואינו נובע מריאליזם מוסרי].

- פרשנות לגישת "הטוב - כתכלית העליונה של חיי אדם" הכורכת תערובת פירושים מוציאים, נורמטיביים-סובייקטיביים ותיאוריים-אובייקטיביים, לכלל יומרה לפרסקריפטיביות-אובייקטיבית במשפטי מוסר, הנתפסים כנובעים מטבעו ותכליתו של הרצון האנושי ככלל; עפ"י אריסטו ומאקווינו, על השיקול המוסרי לשאוף לבירור תכלית הטוב לאדם והאמצעים להשגתו. יישום דאונטולוגי לרעיון זה יתחקה אחר עובדות מציאות לגבי 'טוב' אפריורי, עובדתי. יישום טלאולוגי, יכוון את האדם, עפ"י חוו"ד סובייקטיבית, למה ש'מן הראוי' שיעשה על מנת לזכות בטוב.

הגישה היוצרת אובייקטיפיקציה מערבת את הפרשנויות בטענה, כי מה שמצוי ומה ש'מן הראוי' מקורם בטבע בני-אדם. גישה זו מתעלמת בטעות מן הסובייקטיביות שבפרסקריפטיביות הטלאולוגית שהיסמכותה על המצוי היא כשל, והצדקתה, לעתים, יחסית בלבד.

ובכן, מדוע ממשיכה האנושות להחזיק בטעות; עפ"י מקי, מטא-אתית, על הפילוסופים לקבל את הספקנות המוסרית אולם אתית-נורמטיבית יש להמשיך לנהוג באופן מוסרי על אף שערכים אינם בנמצא, כדי לתת תוקף למוסר המועיל לחייהם המשותפים של בני האדם.

 על מנת לבסס תיאורטית את הספקנות המוסרית, על רקע האמונה בקיומם של ערכים אתיים אובייקטיביים, אמונה המובנית בחשיבה והשיח המוסריים, מציג מקי את טיעוניו על סמך היחסיות והמוזרות, נסמכות התכונות האתיות והאובייקטיפיקציה במוסר, במסגרת 'תיאוריית טעות'. 

הרחבה בכרך ג', קורס 'בעיות בפילוסופיה של המוסר' (כתיבה: פרופ' אלעזר וינריב), או"פ 

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי