תענית י"ז בתמוז כציון להבקעת חומות ירושלים לפני החורבן
תקופת ימי בין המיצרים המתחילה היום בצום י"ז בתמוז הינם ימים ,עליהם אומר הזוהר שהם ימים קשים לישראל חכמי הסוד והקבלה. מי שקורא בכוונה רבה את פרקי ה- תהילים המתייחס למזלו, גורם להגבהת מזלו, משחרר עיכובים ומושך על עצמו שפע רב הן ברוחניות ובוודאי בגשמיות.
בי"ז תמוז,מתחילים ימי בין המצרים הנמשכים עד תשעה באב ונוהגים בהם מנהגי אבלות ההולכים ומחמירים ככל שמתקרבים לתשעה באב.
שבעה עשר בתמוז הוא יום תענית שהוא אחד מארבע תעניות, [י"ז תמוז, ט' באב, צום גדליה ו-י' בטבת]. המציין את היום שבו הובקעה חומת ירושלים לפני החורבן.
צום י"ז בתמוז מכונה "הרביעי" משום שהוא חל בחודש הרביעי למניין החודשים. נמנעים בו מאכילה ושתייה, אומרים "סליחות", קוראים "אבינו מלכנו", ומוסיפים "עננו" בתפילת עמידה. ראוי להוסיף כי לא הצער והאבל הם העיקר בתענית, אלא הלמידה מהעבר והפנמת הלקחים ממנו. ימי האבל על חורבן בתי המקדש מתמקדים בהבנה שחורבן בית המקדש נבע ממצבו הרוחני והמוסרי של העם, וממנו גם תיבנה בנייתו לעתיד לבוא. כמו כן,לסייע לנו להתעלות ולהתגבר על הטעויות והחסרים הרוחניים, שהביאו עלינו מלכתחילה את אותם אסונות. וכך, ע"י בחינה עצמית והחלטה להשתפר,אנחנו מקבלים את הכוח להפוך את העצב לשמחה.
חמישה אסונות גדולים התרחשו בהיסטוריה היהודית בימי י"ז בתמוז:
-משה שבר את לוחות הברית הראשונים בהר סיני, כתגובה לחטא העגל.
- פסקה הקרבת 'קרבן התמיד' בבית המקדש הראשון, כאשר לא נמצאו עוד בהמות לקרבן. קורבן ציבור המוקרב פעמיים ביום ומסמל תמידיות. בימי חורבן בית ראשון פרץ הצבא הבבלי לירושלים, אך לא היה יכול להיכנס להיכל ה', כי הכהנים התבצרו בבית המקדש. הכהנים המתבצרים המשיכו בעבודת הקורבנות עד ליום ז' באב, אבל ביום י"ז בתמוז, שלושה שבועות לפני החורבן, הקריבו בפעם האחרונה את קורבן התמיד ובוטלו הקורבנות.
התלמוד מבטיח, שלאחר גאולתו העתידית של עם ישראל ובניינו המחודש של בית המקדש, יהפכו ימי צום אלה לימי חג ושמחה.
- העיר ירושלים הובקעו (נפרצו) פעמיים חומות העיר- בחודש תמוז. בימי בית ראשון הובקעה חומת ירושלים בידי הבבלים ב-ט' בתמוז, ובתקופת בית שני הובקעה החומה בידי רומי בי"ז בתמוז(בשנת 70 לסה"נ). הבקעת חומת העיר הייתה השלב האחרון לפני הכיבוש וחורבן בית המקדש, שהתרחש ב-ט' באב.
- לפני המרד הגדול, שרף המצביא הרומאי אפוסטמוס, ספר תורה – אקט שמהווה תקדים לכל השריפות הנוראיות של ספרי קודש יהודיים במשך הדורות. מאורע זה התרחש בתקופת הנציב הרומי קומנוס. בעקבות שוד של אחד מעבדי הקיסר, קומנוס ציוה לאסור את תושבי הכפרים הסמוכים למקום השוד. במהלך פשיטת החיילים על הכפרים, תפס אחד מאנשי הצבא ספר תורה, קרע אותו והשליך לאש. סערה גדולה התעוררה בקרב היהודים, ובסופו של דבר הועלה איש הצבא לגרדום.
-צלם (פסל של עבודה זרה) הוצב בהיכלו של בית המקדש – ביטוי מחוצף של חילול השם וקודשיו. משערים כי גם את המעשה הנורא הזה, העמדת פסל לעבודה זרה בהיכל ה', בבית המקדש, ביצע אפוסטמוס ב-י"ז בתמוז.
התהילים שנאמר בחודש תמוז:
תהילים פרק צ
א תפלה, למשה איש-האלהים: אדני--מעון אתה, היית לנו; בדר ודר.
ב בטרם, הרים ילדו-- ותחולל ארץ ותבל; ומעולם עד-עולם, אתה אל.
ג תשב אנוש, עד-דכא; ותאמר, שובו בני-אדם.
ד כי אלף שנים, בעיניך-- כיום אתמול, כי יעבר; ואשמורה בלילה.
ה זרמתם, שנה יהיו; בבקר, כחציר יחלף.
ו בבקר, יציץ וחלף; לערב, ימולל ויבש.
ז כי-כלינו באפך; ובחמתך נבהלנו.
ח שת (שתה) עונתינו לנגדך; עלמנו, למאור פניך.
ט כי כל-ימינו, פנו בעברתך; כלינו שנינו כמו-הגה.
י ימי-שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורת שמונים שנה-- ורהבם, עמל ואון: כי-גז חיש, ונעפה.
יא מי-יודע, עז אפך; וכיראתך, עברתך.
יב למנות ימינו, כן הודע; ונבא, לבב חכמה.
יג שובה יהוה, עד-מתי; והנחם, על-עבדיך.
יד שבענו בבקר חסדך; ונרננה ונשמחה, בכל-ימינו.
טו שמחנו, כימות עניתנו: שנות, ראינו רעה.
טז יראה אל-עבדיך פעלך; והדרך, על-בניהם.
יז ויהי, נעם אדני אלהינו-- עלינו: ומעשה ידינו, כוננה עלינו; ומעשה ידינו, כוננהו.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
