אל תשליכני לעת זקנה 

אל תשליכני לעת זקנה

כשדוד ברח מפני אבשלום הוא חיבר את המזמור שבו נאמר: "אל תשליכני לעת זקנה ככלות כחי אל תעזבני"(תהלים עא,ט).

הגדרת תחילתו של גיל הזקנה שונה בתרבויות שונות ואינה אחידה. ישנן תרבויות השמות דגש על הופעת סימני הזקנה הפיזיים, כדוגמת שיער שיבה, כמדד לתחילת גיל זקנה. ישנן תרבויות אחרות בהן נובעת ההגדרה ממעמד חברתי ומשפחתי, והאדם מוגדר זקן כאשר ילדיו בגרו והחלו בחיים עצמאיים כבוגרים. ואילו בתרבויות אחרות מהווה הזיקנה שלב חברתי הנרכש בלימוד ויידע, ואינו מקביל בהכרח לגיל הכרונולוגי.

זקנה הנה טווח הגילאים הסמוך לסיום מחזור החיים של האדם הממוצע. בני אדם בוגרים נקראים כיום "זקנים" או "קשישים" לאחר שעברו את שלב אמצע החיים, לעתים מקובל להגדיר זקנה עם הגיעם לשלב אמצע שנות השישים לחייהם.

ההזדקנות הינה תהליך טבעי, הדרגתי, של שינויים ברמה ביולוגית, פסיכולוגית וחברתית אשר במרכזה נמצא הזמן החולף. הזקנה מוזכרת, בתנ"ך ובדברי חז"ל, פעמים רבות כנקודת שיא בהתפתחותו של האדם - הזקן הוא אדם מכובד וחכם, הוא המנהיג בעל הידע והסמכות.יחד עם זאת הזקנים מופיעים לעתים גם כחלשים ,חסרי היכולת והם מתפללים לקב"ה שלא יעזוב אותם .

הזדקנות היא תהליך שחל באורגניזם כפונקציה של גיל. תקופת ההזדקנות מלווה בקשיים רבים, כגון פער הולך וגדל בין מצב גופני וחברתי לבין הרצון, התפקוד המנטאלי ותחושת העצמי. בתהליך חל איבוד הדרגתי של העצמאות ובהמשך מופיעה תלות בסביבה. זאת תקופה של ריבוי אבדנים וחוסר יכולת לשלוט בשינויים.

הגרונטולוגים מבחינים  בין שלושה שלבים בזקנה:

- זקנה צעירה - בגילאים 65 עד 75, בקירוב.[ בשנים האחרונות, הולך וגדל הצורך בהתייחסות נבדלת לזקנה, וכיום יש הפרדה ברורה בין גילאי 60 – 75, כקבוצה שהיא פעילה ועדיין פרודוקטיבית, לבין גילאי 80 ומעלה, בה הקושי הגופני הולך וגדל בהתמדה, אך לא בהכרח מתלווה אליו פגיעה עמוקה בפונקציות הקוגניטיביות והרגשיות].

-זקנה אמצעית - בגילאים 75 עד 85, בקירוב,

-זקנה מופלגת מגילאי 85 בקירוב, ומעלה

בשלב האחרון בחייו נדרש האדם  לפתח חוכמה ובינה, על מנת לראות עצמו בפרספקטיבה הנכונה של שלמות משמעותית מול המוות. אריקסון אומר שילדים בריאים לא יפחדו מהחיים אם הוריהם יהיו בעלי שלמות מספקת שלא לפחד מהמוות. האדם הזקן עומד מול פני המוות, כאשר עבורו לא רק זמנם של האחרים יגיע, אלא בעיקר זמנו שלו. למודעות זו מתלווים חרדה, הרגשת החסר, ומשקל האבדנים שהתרחשו בדרכו.

במיתולוגיה היוונית מסופר על "סיביל" הכוהנת הגדולה במקדשו של האל אפולו, אשר הייתה יפה וצעירה וידעה לנבא נבואות לשביעות רצונם של האלים והאנשים. האל אפולו להעניק לה מתנה לפי בקשתה. סיביל ביקשה ממנו שמניין שנות חיי יהיה כגרגירי החול אשר על הקרקע. הסכים האל לבקשתה וקבלה "סיביל" את מבוקשה.

לאחר שנים רבות חזר אליה האל אפולו ומצא את "סיביל" זקנה, מקומטת, מכוערת עד אימה, כמעט לא אנושית, והיא בקושי הצליחה לעמוד על רגליה. על שאלתו לשלומה השיבה "סיביל": "700 שנה אני כבר חייה וראה כיצד אני נראית. כוחותיי אזלו, אהובי שוכני שאול הם. בבקשתי החסרתי החשוב מכל: נעורי נצח. נותרו לי עוד 300 שנה לחיות ואיני יודעת כיצד אצליח לעבור אותן עד סופן".

היונה הלבנה כבר זקנה/מילים: יהונתן גפן

היונה הלבנה כבר זקנה

היא עומדת לה שם כבר שנים רבות

אתם יודעים

היונה הלבנה כבר זקנה

לציפורים אחרות בגילה כבר יש נכדים.

היונה הלבנה כבר זקנה

הרשו לה לרדת מהדגלים ולמצוא לה

שובך בגינה

היונה הלבנה כבר זקנה

כבר הגיע הזמן שגם לה יהיה גוזל קטן

בן יונה.

היונה הלבנה כבר זקנה

יותר מדי מלחמות עומדות אצלה בתור

היונה הלבנה כבר זקנה

ענף הזית מתייבש לה במקור.

היונה הלבנה כבר זקנה

ומיום ליום היא פחות לבנה

ויותר חיוורת

היונה הלבנה כבר זקנה

תגידו לה שקלו המים

ושהיא משוחררת.