הוראת אי-אלימות יישומית בגן הילדים 

המפגש כבר החל והפעמון המוכר כבר דינדן,
ואז - בלי כל סיבה הנראית לעין - שולח רועי את כף ידו לעברו של נבו ומזכה אותו בדחיפה עזה המגלגלת את נבו לכיוון השטיח שבמרכז המעגל.
ברוכים הבאים למפגש היוגה שלנו.

כבר לא מעט שנים שאני מקיים מפגשי יוגה שבועיים לילדים לגיל הרך. עם השנים ושגרת ההוראה עולות בי שאלות הנוגעות למטרות העיקריות של המפגשים הללו, לתכליתם ולמשמעותם.
אני רואה ילדים נהנים (חלק מאד וחלק פחות), אני רואה ילדים לומדים (תנוחות יוגה, נשימות, הרפיות), אני רואה גם שינויים התנהגותיים (האם היוגה גרמה לכך?), אני רואה הורים מלאי גאווה (על התחום המיוחד אותו לומדים ילדיהם בגן). אני שם לב לילדים עם קשיים, שבמהלך המפגשים חושפים לי ולעצמם, צדדים לא מוכרים שלהם.

ובכל זאת, אני מודה, שאלת התכל'ס מעסיקה אותי.

לצד הרווחים הריגשיים המסויימים, כיצד ואם בכלל משפיע המפגש ביוגה על ההיבט ההתנהגותי? האם אפשר למדוד את היתרונות של מפגש היוגה, או להותיר את הנושא למרחביו העלומים של "התהליך"?

סוף השנה הוא זמן מצויין ללימוד ושיפור. ואני מעניין בסיכומי המפגשים שבמחברתי.
ארועי אלימות מינוריים, כמו הארוע שבין רועי ונבו, מתרחשים בגנים בהם אני מלמד כל העת. אני רואה ארוע אחד ושני ושלישי המתרחשים במפגשי היוגה. לעיתים אלו ילדים קבועים ולעיתים סתם השתוללויות אקרעיות.
מה קורה אז?
ספורי המקרים רבים ועם העיון בהם, ניכרת מגמה מעניינת הקשורה להתייחסות לארוע האלים.
לא נסיון לחסלו או לנטרלו, כדי להמשיך בשיעור ללא הפרעה.
אני מוצא עצמי מזמין ארועים אלו להתקיים במרכז המפגש. למעשה, דוחה לכמה רגעים את מערך השיעור המתוכנן ליום הנתון, את לימודי התנוחה, הנשימה וההרפיה (החשובים!) ומנסה לסייע לחמודים אך האגרסיביים, לפתור ארועים אלו בכלים היוגיים של אי-אלימות.

אי-אלימות מזוהה עם מהטמה גנדי, מראשי המאבק ההודי לעצמאות, שעיצב פרקטיקה להתמודדות בלתי אלימה בחיי הפרט, החברה והמדינה.
בלתי אפשרי להתמודד עם אלימות באמצעות אלימות (חזקה יותר) שכנגד, אך גם אין סיכוי להעלים את האלימות תוך המנעות מתגובה (המנעות מתגובה, עשויה לבטא חשש מלהתמודד ואינה מעידה על מתינות).
אלימות היא בלתי מתקבלת. האם ניתן להפחית אתה באמצעות אהבה ממוקדת אובייקט ומטרה? האם הגורמים להתפרצותה יכולים לפגוש את חום ליבו של המבוגר ובכך להתרכך?

העובדה היא שכן.
פעמים רבות גישת האי-אלימות של היוגה, מנצחת את האלימות של השיגרה הישראלית.

ילדים, הורים, מבוגרים, נסיבות...שפע סיבות ותוצר אחד - כעס, פחד, מתח וכוחנות.
החץ של היוגה מופנה אל עבר התוצרים כדי ללכוד את הסימפטומים בלי לנתח את הסיבות.

מה עושה המבוגר עם תחושת הכעס (והרצון להגיב) שעולה בו עם החשפתו לאלימות של ילדים בגן?

ובאיזו דרך יכול להתבצע לימוד זה של אי אלימות? (רמז: כזה שיובן ויגע באופן מאוזן).

...והרי לנו שיעור יוגה בלי אף תנוחה אחת.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי