מדיטציה ארץ ישראלית 

אחת הדרכים להתבונן בפניה של התורה היא לראותה כהזמנה להיכלות התודעה. בראייה זו, משמש הטקסט המקראי לתיאור מבנה התודעה והכוחות הפועלים בה:
השילוש: שמים, ארץ ומים (קישור לכתבה הקודמת) מתאר את שלושת רבדיה של התודעה:
שמים ? הרובד העל חושי, ארץ ? הרובד המודע, מים ? הרובד הלא מודע.
הנוף המסופוטמי עליו מתרחשת העלילה המקראית הופך לתיאור טופוגרפי של התודעה, בו עולה ויורד האדם תדירות בין הלכי נפש או מדרגות רוחניות: מארם נהריים לכנען, מכנען לסדום, ממצרים למדבר, מהמדבר לארץ המובטחת.
האינטראקציה בין הדמויות השונות בעלילה משמשת כלי לבחינת השיח הפנימי בין כוחות הנפש השונים. קולם של יוסף או משה לדוגמה, מייצגים את קול ההיגיון או את קולו של האל מול קולו של היצר ? הוא פרעה.
וכך גם העלילה המקראית, ממש כמו חיינו אנו, מתפתחת בשני נתיבים עיקרים: נתיב עץ הדעת טוב ורע ? מהלך החיים הנגזר מבחירות המשרתות את היצר ? את ה"אני"; נתיב עץ החיים ? מהלך החיים הנגזר מבחירות המתעלות מעל היצר.
על דרך פרשנות זו, משמש סיפורם של שלושת האבות, אברהם יצחק ויעקב, מדריך לאדם השואף למצב התודעתי הנכסף, המכונה "ארץ ישראל", היא ארץ האבות, וככזה ? מדריך שימושי לתרגול מדיטציה, מדיטציה ארץ ישראלית אם תרצו, ועל כך אכתוב הפעם.

"ארץ ישראל"
ראשית נברר מהי "ארץ ישראל".
"ארץ ישראל", לתפיסתי, היא הלך הרוח הרצוי בעת תרגול מדיטציה.
הבודהה תיאר הלך רוח זה ב"דרשה על ארבעה מוקדי הקשב" כהתבוננות במרץ, במודעות ובהכרה בהירה, בארבעת מוקדי הקשב: הגוף, ההרגשות, התודעה: mind, ומושאי התודעה, וזאת תוך שחרור האחיזה בתגובות המשיכה והדחייה.
ז?ידו קרישנמורטי תיאר אותו כ"הבנה של כוליות החיים שמהם נעדרת כל צורה של קיטוע", וטען שלא צריך לתרגל מדיטציה בכדי להגשימו אלא רק ללמוד להקשיב לתהליך הנפשי.
סוג?אל רינפוצ?ה תיאר אותו בספר החיים והמתים הטיבטי כ"החזרת התודעה הביתה" או כהירגעות על גבי הריגפה ? היא טבעה האמיתי של התודעה.
ואילו התורה מתארת אותו כ"ארץ טובה ורחבה... ארץ זבת חלב ודבש..." (שמות ג, ח), ומקדשת את טיפוחן של שלוש מידות בכדי להגשימו:
חסד ? זו המגולמת בדמותו של אברהם.
יראה ? זו המגולמת בדמותו של יצחק.
אמת ? זו המגולמת בדמותו של יעקב.

אברהם ? מידת חסד
האדם שהתברך כאברהם במידת החסד, מצוי בהוויה תמידית של סבלנות ונתינה. אין כוונותיו, בחירותיו ומעשיו, מכוונים אלא בכדי לתת לזולתו.
נתינתו, סבלנותו המופלגת של אברהם, מתוארת בפגישתו עם שלושת המלאכים באלוני ממרא:
"וירא אליו אדוני באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחום היום: וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה: ויאמר אדוני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך: יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ: ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו..." (בראשית יח, א ? ה).
כמובן שמן הכתוב ניתן להתרשם גם ממנהגי הכנסת האורחים בעולם הקדום, אלא שהסופר המקראי מוסיף דבר: אורחים הפוקדים את חיינו הם לאו דווקא אורחים קרואים ? יהיו אלו כאבים, חולי, בשורות רעות, זיכרונות לא נעימים, תגובות רגשיות כגון קינאה וזעם ? כל אלה בשעה שפוקדים את תודעתנו, יש לקבלם ממש כפי שקיבל אברהם את אורחיו, בסבלנות, בפתיחות ובהשלמה.
כאשר כאב מתדפק על דלת התודעה, אל תסגרו בפניו את הדלת, פעולה זו רק תנציח את הכאב, רק תגביר את הסבל. אמרו לו: "אל נא תעבור מעל עבדך", קח מעט מים, רחץ רגליך, הישען תחת העץ, קח פת לחם ואז תעבור... מלאכים, מסתבר, הם לא רק דמויות מעולמות עליונים אלא כל אורח הפוקד את תודעתנו וגורם לנו לפתוח את לבנו אליו.

יצחק ? מידת יראה
האדם שהתברך במידת יראה, רואה כל העת את אלוהים לנגד עיניו (יראה ? ראי ה?) ובודק תדיר אם בחירותיו ומעשיו יחטיאוהו מאלוהיו. מידת היראה היא למעשה יכולת ריכוז, יכולת הריכוז המופלאה לה זכה יצחק, מגולמת בסיפור העקדה.
סיפור העקדה מעורר בדרך כלל פולמוס מוסרי שאין ברצוני לגעת בו כעת. השאלה הרלוונטית לגבינו היא מה אנו יכולים ללמוד מהלך רוחו של יצחק, הכפות, העומד לעלות לקורבן בידי אביו, היושב שקט, פסיבי כמעט ? איך לומר ? מפחד להפריע למעשה אביו.
מנקודת מבטו של יצחק, סיפור עקידתו הוא הפגנה מושלמת של ריכוז. יצחק מבין את הסיטואציה אליה נקלע, הוא מבין כי אביו עומד למבחן, וכי המבחן שלו הוא לשמור על קור רוח.
יצחק מרכז את כל תשומת לבו באלוהיו ולא נותן לדבר להסיח את דעתו.
ניתן לומר כי ברגעים אלו גדולה הייתה יראתו של יצחק לאבד את דבקותו באלוהים מיראתו את המוות.

יעקב ? מידת אמת
על יעקב ? הוא ישראל ? נאמר כי היה ..."איש תם יושב אהלים" (בראשית כה, כז).
תמימותו של יעקב היא עדות למצב תודעתו. מידת האמת היא למעשה רגיעה, שוויון נפש ? מצב של הוויית מציאות מושלמת.
חשוב להבהיר, רגיעה איננה בהכרח פרק זמן אותו ניתן לתאר כמנוחה מוחלטת. הרגע יכול להיות שקט וקסום, הרגע יכול גם להיות סוער, מפחיד וכואב, אך מעצם היותנו נתונים ברגע ההווה, סבלניים, מרוכזים ולא נאחזים בתגובות המשיכה והדחייה העולות בתודעתנו, אנו הווים מציאות אמת, הווים רגיעה.

מדיטציה ארץ ישראלית
כעת, אם ברצונכם לעלות ל"ארץ ישראל", נסו לעקוב אחרי ההוראות הבאות: שבו פתח לבבכם, עצמו עיניים, נשמו ברכות, התחברו אל האברהם שבכם ? אל הפתיחות, הסבלנות, אל היכולת לקדם בשלווה כל איכות אינפורמטיבית המתדפקת על תודעתכם ? שימו לב לתחושות ולתגובות העולות בכם, חושו את משיכתכם כלפיהן או לחילופין את ההתנגדות העולה בכם ונהגו בהן כמכניסי אורחים נדיבים.

כעת התחברו אל היצחק שבכם ? אל היכולת לרכז את מלוא תשומת לבכם אל הנשימה ? אל אלוהים.

הסבלנות והריכוז הם שני קטבים מנוגדים, בעוד שהסבלנות מתאפיינת בפתיחות אל העולם סביבנו, מתאפיין הריכוז בהתכנסות אל עולמנו הפנימי.

כעת, חפשו את נקודת האמצע שבין הפתיחות אל החוץ ובין ההתכנסות פנימה ? את היעקב שבכם ? את הרגיעה. נקודה זו היא "ארץ ישראל" ? הנקודה בה אתם מרפים מניסיונכם לשלוט במציאות ושמים את מבטחכם באלוהים (או בדהרמה). משמצאתם אותה, היו נחושים להתמיד בה.

ולסיום, הרהור קטן על הקריאה הנצחית "שמע ישראל".
שמע ? האזן ? ומכאן חזור לאיזון, חזור להווה, לנשימה, לשוויון הנפש, לנקודה בה מתיישרת תודעתך אל מול האלוהים (ישר-אל). בראייה זו, הקריאה "שמע ישראל" כמוה כ-just do it היהודי, וביכולתה לשמש אמצעי יעיל וזמין לעורר אותנו לחזור ארצה ל"ישראל" כל אימת שאנו נידחים אל מחשבותינו ואל תגובותינו הרגשיות ? אל מצרים ? אל גלות היצר.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי