כל הנשים הם ניצוצות נשמת חווה
חווה היא האישה הראשונה בעולם. ומקור שמה הוא מלשון "חי", כיוון שהייתה "אם כל חי".
אלוקים ברא את האדם, ואז אמר אלוהים: "לא-טוב היות האדם לבדו; אעשה-לו עזר, כנגדו" .לכן ברא אלוהים את האישה מצלעו:
ולאדם, לא-מצא עזר כנגדו. ויפל יהוה אלהים תרדמה על-האדם, ויישן; ויקח, אחת מצלעתיו, ויסגר בשר, תחתנה. ויבן יהוה אלהים את-הצלע אשר-לקח מן-האדם, לאשה; ויבאה, אל-האדם. ויאמר, האדם, זאת הפעם עצם מעצמי, ובשר מבשרי; לזאת יקרא אשה, כי מאיש לקחה-זאת. על-כן, יעזב-איש, את-אביו, ואת-אמו; ודבק באשתו, והיו לבשר אחד. [בראשית, ב, פסוקים כ-כד].
אדם וחוה הוצבו עם בריאתם בגן העדן, וצוו מפי אלוהים לטפח את הגן ,אולם נאסר עליהם לטעום מפרי עץ הדעת. לאחר שחטאו אדם וחוה באכילה מעץ הדעת ,הם גורשו מגן עדן, וקוללו מפי אלוהים.
כך יוצא שאת החטא הראשון בהיסטוריה - החטא שממנו אנחנו סובלים עד היום - חטאה של חוה אמנו – נופל על הנשים שנולדו מצאצאיה. הגאווה העומדת בבסיס חטאה של חוה ,הינה גאווה טבעית, תמימה, שגררה אחריה שובל של אסון לכל האנושות.
החטא התחיל מכך שחווה לא הבחינה בין דברי ה' לבין דברי אדם. ה' ציוה על האדם "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו ; כי ביום אכולך ממנו - מות תמות". אבל חוה עדיין לא היתה קיימת בזמן הציווי, וכשהיא הגיעה - אדם סיפר לה את המצווה בתוספת קטנה: "ומפרי העץ אשר בתוך הגן - אמר אלוהים לא תאכלו ממנו ולא תיגעו בו ; פן תמותון". ע"פ רש"י, הנחש ניצל את התוספת הזאת כדי להכשיל את חוה: הוא דחף אותה עד שהיא נגעה בעץ, ואז אמר לה "את רואה? נגעת בעץ ולא קרה כלום; אז גם אם תאכלי ממנו לא יקרה כלום..."
לאדם הייתה כוונה טובה - הוא רצה להרחיק את אשתו מהחטא: הוא רצה שהיא לא תיגע כדי שלא תתפתה לאכול. במילים אחרות, הוא עשה "סייג" לדברי ה'. אבל הוא שכח לציין שזה רק סייג - הוא לא הבחין בין דברי ה' לבין דברי אדם. וחוסר-ההקפדה הזה גרם לאסון עליו שלמו בני האדם בעבודה קשה ובלידות כואבות.
האישה נבראה להיות לאדם לעזר כנגדו. אולם האדם, כפויי טובה הוא, ניצל טובה זו בהתנערו מחטאו. "וטעם האישה אשר נתת עמדי", מסביר הרמב"ן, "לאמור, האישה אשר אתה בכבודך נתת אותה לעזר, היא נתנה לי מן העץ".
גם האישה ניצלה מעמדה זו לרעה ונתנה לאישה עמה ויאכל, לכך היא נענשה מידה כנגד מידה. "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך" – מסביר הרמב"ן "שהעניש אותה שתהיה נכספת מאד אל בעלה, ולא תחוש לצער ההיריון והלידה, והוא יחזיק בה כשפחה, ואין המנהג להיות העבד משתוקק לקנות אדון לעצמו, אבל יברח ממנו ברצונו. והנה זה מידה כנגד מידה, כי היא נתנה לאישה ויאכל במצוותה, ונענשה שלא תהיה היא מצווה עליו עוד, והוא יצווה עליה כל רצונו".
"אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך", כדברי הרמב"ן "האישה תהיה נכספת מאד אל בעלה" אבל הוא: "אם אחרת ייקח לו",יכול לקחת נשים נוספות עליה. אין סימטריה והדדיות ביחסים בין הבעל לאישה.
לפני החטא היה הרע מחוץ לעולם, לא היה מוות, ע"י האכילה מהפרי האסור יצרה חוה מציאות של מוות בעולם. בכך שהדיחה את אדם לחטוא היא קלקלה את חלתו של עולם והורידה אותו למציאות חומרית.
עם החטא נפל כל העולם ממדרגתו והשכינה שהיא גילוי האלוקות הסתתרה (שכינה גמטריה חלה).
מאחר וכל הנשים הן ניצוצות מנשמת חוה אימנו וכל הגברים ניצוצות מנשמת האדם הראשון ניתנו לאישה
שלושת המצוות, כדי להחיות את אור נשמתו של בעלה.
עפ"י חז"ל שלושת המצוות האלה, מהוות מידה כנגד מידה לחטאה של חוה אמנו:
-בשביל שגרמה לחלתו של עולם להיטמא - נתחייבה בחלה - תיקון הגוף.
-בשביל שגרמה למציאות המוות - פגמה בדמו שלעולם - נתחייבה בנידה - תיקון וטהרת הנפש.
-בשביל שגרמה לנרו של עולם שיכבה - נתחייבה בהדלקת הנר שהוא תיקון השכל.
שלושה מילדיהם של אדם וחוה נזכרים במקרא: קין, הבל ושת. על פי המסורת היהודית נולדו לאדם וחוה בנות נוספות שהיו נשותיהם של הבנים. לפי בראשית רבה נולדה עם קין תאומה אחת ועם הבל שתי תאומות
זהבה פישר מתוך עלון קולך מספר 26,מספרת על התייחסותה של חווה להולדת בניה:
"כאשר חוה יולדת את בנה הבכור היא כה מאושרת מההישג הזה, היא כל כך אוהבת אותו, עד שמפיה פורצות המילים: 'קניתי איש את ה'' - גם אני יצרתי איש כשם שה' יצר את האדם. גם אני עשיתי איש. גם לי יש עכשיו איש. המילה המרכזית היא 'איש'. קין לא נולד כביכול תינוק אלא מיד עם היוולדו נתפש בעיני אמו כמושלם. כבר היה איש.
הילד השני שנולד הוא הבל. משמעות שמו היא 'הבל' - לא כלום. ההבל הזה נוכחותו כמעט ולא מורגשת מול האח האחר, הוא עומד בצלו של האח הנבחר - האיש.
ייתכן שדווקא הוא, הבל, גודל באופן הרמוני יותר, כי אם הוא כל כך אפסי, כל כך 'לא כלום', צריך לטפל בו כמו שמטפלים בתינוק על מנת שבכל זאת יגדל.
'וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת כי שת לי אלוקים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין'. חווה למדה את הלקח. הבן שנולד לה עכשיו הוא מתנה שה' נותן לה. לא 'קניתי' ולא 'עשיתי' ולא 'יצרתי', אלא 'קיבלתי'. ומהבן הזה שיש לחווה, מכוח הקשר עם אלוקים, יימשך המין האנושי כאשר בנו של שת נקרא 'אנוש'. לא מן הרוצח ולא ממי שהיה 'לא כלום', אלא מהקשר עם אלוקים".
על פי ספר המסורת -נקברו אדם וחוה במערת המכפלה שבחברון.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
