חלוקת הכנסות בין בני זוג שעובדים ביחד בעסק משותף שאינו מאוגד כחברה 

תקנה 24 לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), התשל"א- 1971 (להלן- תקנה 24), מחייבת יחס חלוקה בין בני זוג העובדים בעסק משותף, שאינו מאוגד כחברה. לעיתים רחוקות מתקיימים יחסי עובד ומעביד, המצדיקים תשלום משכורת לבת הזוג, אך בדרך כלל בת הזוג אינה שכירה של הבעל בעסק המשותף שלהם.

כדי שמבוטחים יחשבו לבני זוג באותו העסק לעניין תקנה 24 האמורה, עליהם לקיים את המבחנים הבאים:

1.   הם בני זוג.

2.   עוסקים בעסק במשלח ידם שלא כעובדים שכירים.

3.   עובדים במפעל, או בעסק של שניהם או של אחד מהם.

4.   מהכנסתם מעיסוקם במפעל או בעסק הם משלמים דמי ביטוח כעצמאים.

5.   הכנסתם מהעסק נקבעת על פי שומה משותפת, או שומת יחיד, או שומה של כל בן זוג בנפרד כאשר אחד מהם עובד שכיר (להלן- שומה נפרדת).

6.   פרשנות המוסד לביטוח לאומי הינה, כי התקנה תחול רק כאשר שני בני הזוג עונים להגדרת  "עובד עצמאי" שבסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי.

על בני הזוג או על אחד מהם להצהיר למוסד לביטוח לאומי לגבי כל שנת מס עד 30 באפריל של אותה שנת מס, על שיעור החלוקה שלפיו הם מעוניינים שתחולק ההכנסה ביניהם.

ההצהרה חייבת להינתן לפני קרות מקרה המזכה לגמלה.

שיעורי החלוקה  בהצהרה, יהיו מעוגלים ל- 10% הקרובים והם כדלקמן:

1.       אם השומה היא משותפת או שומת יחיד- חלקו של כל אחד מבני הזוג לא יפחת משיעור של 33% מהכנסה מהעסק (בדרך כלל החלוקה היא 67% : 33% או 50% : 50% ).

2.       אם השומה נפרדת- חלקו מההכנסה מהעסק של בן הזוג שהוא עובד שכיר לא יעלה על 33% מההכנסה מהעסק.

בהעדר הצהרה: אם ההצהרה לא הגיעה במועד, או שקיימת מחלוקת בין בני הזוג, ינהגו במוסד לביטוח לאומי באחת החלופות הבאות:

בהתקיים הצהרה בשנים קודמות-  לפי ההצהרה הקודמת.

 אם לא קיימת הצהרה קודמת: בשומה משותפת או בשומת יחיד- 67% לבעל ו- 33% לאישה.

בשומה נפרדת- 67% לבן הזוג שאינו עובד שכיר ו- 33% לבן הזוג שהוא עובד שכיר.

בכל מקרה  יחולו הבאים:

1.       ההכנסה של כל בן זוג, שתובא בחשבון לעניין תשלום דמי הביטוח, לא תעלה על הכנסת המקסימום לתשלום דמי ביטוח (כיום 79,750 ש"ח לחודש).

2.       ההכנסה של כל בן זוג, שתובא בחשבון לעניין תשלום דמי הביטוח, לא תפחת מסכום השווה ל- 15% מן השכר הממוצע במשק.

3.       אם אחד מבני הזוג זכאי לקצבת זקנה, ימשיכו בני הזוג לשלם את דמי הביטוח באותו שיעור חלוקה של ההכנסה מהעסק, שלפיו חושבו דמי הביטוח לשנה בה נוצרה הזכאות לקצבת זקנה.

דוגמא לאחידות בין מס הכנסה לביטוח הלאומי:

בני זוג  שעובדים בעסק משותף רשאים לבחור בהחלת הוראות סעיף 66(ה) לפקודת מס הכנסה. הסעיף מאפשר חישוב נפרד בין בני זוג אף שישנה חזקת תלות, עד תקרת הכנסה נמוכה מסוימת (כיום 46,680 ש"ח לשנה).

תנאי הכרחי להחלת סעיף 66(ה) לפקודה הוא כי כל אחד מבני הזוג יעבוד 36 שעות בשבוע לפחות במשך תקופה של 10 חודשים או יותר בשנת המס, במקום העיסוק הקבוע שאינו דירת המגורים שלהם.

החלת הסעיף דורשת הצהרת העובדות דלעיל בטופס בכתב.

בהתקיים התנאים לעיל עבור סעיף 66(ה) לפקודה, הם מתקיימים גם עבור הגדרת עובד עצמאי לפי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי. עיסוק במשלח יד של 36 שעות עבודה בשבוע, מכליל כל אחד מן המבוטחים בהגדרת "עובד עצמאי", בלי להתחשב בגובה ההכנסה שלהם.

מכאן למשל, אם רווחי העסק בשנה הינם כ-3 מליוני ש"ח, יחוייבו הן האשה והן הבעל בדמי ביטוח על סכום של 957,000 ש"ח כל אחד, אף שלצורך מס הכנסה, יוחסו לאשה רק 46,680 אלפי ש"ח בלבד!!  

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי