מה מראה על אהבת מולדת שואלת המשוררת רחל 

אל ארצי/רחל המשוררת

 

השיר אותו שרנו בהיותנו ילדים .שירה של רחל מעלה דילמות:

מה גדול ממה ?

-האם קרבות ועלילות מלחמה גדולים יותר מאהבה לארץ?

-האם מעדיפה ארצנו את המלחמה או את השקט?

 האם נטיעת עץ וכבישת שביל"-לא מראה על אהבת מולדת אמיתית?

 

רחל המשוררת - רחל -רעיה בלובשטיין נולדה בשנת 1890בעיר סרטוב שעל גדות נהר הוולגה, באימפריה הרוסית, בתם האחת עשרה של איסר-לייב וסופיה בלובשטיין, ונכדה לרבה של קהילת יהודי קייב, הרב מנדלשטאם.

ב-1909, בהיותה בת תשע-עשרה, סיירה בארץ ישראל עם אחותה שושנה. השתיים, אשר היו בדרכן לאיטליה ללמוד שם אמנות ופילוסופיה, החליטו להישאר בארץ ולהשתלב בבנייתה. הן התיישבו במושבה רחובות, ולימדו עברית בגן הילדים. ברחובות היה לרחל הרומן הראשון שלה, עם בן המושבה נקדימון אלטשולר, שממנו נפרדה לאחר זמן.

 

רחל מבכה ומתנצלת בפני הארץ, ארצה, על כך שלא עשתה מספיק למענה. נטיעת העץ וכבישת השביל מסמלים את ההיאחזות ואת ההתיישבות בארץ. לכאורה, פעולות צנועות מאוד. לא הרבה. אבל בשתי פעולות צנועות אלה מבוטאת האידיאולוגיה של ההתיישבות העובדת:  כיבוש הארץ לא על ידי מלחמות, כי אם על ידי עבודה והתיישבות.

 

וכך משוררת רחל:

 

 לא שרתי לך ארצי

ולא פיארתי שמך

בעלילות גבורה

בשלל קרבות

רק עץ ידי נטעו

חופי ירדן שקטים

רק שביל כבשו רגלי על פני שדות

 

 

אכן דלה מאד

ידעתי זאת האם

אכן דלה מאד

מנחת בתך

רק קול תרועת הגיל

ביום יגה האור

רק בכי במסתרים

עלי עניך

 

 

רחל מעמידה אותנו בפני השאלה: מה חשוב יותר בבניין הארץ – מעשי גבורה וקרבות, או מעשים קטנים שבונים את הארץ בפועל, בשקט בשקט.האם  מעשי הגבורה – שעושים את עצמם כאילו הם השיר והם הפאר לארץ, או המעשים החשובים באמת – הם המעשים הקטנים.

האם המעשים הגדולים והרועשים הם שיבנו את חיינו, את אישיותנו, את החברה שמסביבנו, או אולי דווקא המעשים הקטנים והשקטים הם שיתרמו לנו ולסובב אותנו?

האם האנשים המתגאים בעלילות הגבורה בקול רם הם באמת האנשים שאותם נחשיב ובהם ננסה לדבוק, או אולי נרצה ללכת דווקא אחרי האנשים השקטים אבל עושים באמת?

 

כשנתגלו אצלה ניצני מחלת השחפת. המחלה, שנחשבה אז לחשוכת-מרפא, נתבקשה לעזוב את דגניה. אחד מהחברים בישר לה במילים הבאות את החלטת הקבוצה: "את חולה ואנחנו בריאים. ולכן את צריכה לעזוב"‏‏. כדי  להרפא נדדה רחל בין צפת, ירושלים ותל אביב, בה בילתה את שנותיה האחרונות. את ימיה האחרונים העבירה בבית מרפא לחולי שחפת בגדרה.

 

רחל כתבה שירים רבים על הציפייה ליום מותה. יום לפני פטירתה, בעודה גוססת, רצתה להיפרד מידיד נעוריה, האיכר נקדימון אלטשולר מרחובות, וביקשה שיעמיסו אותה על עגלה ויביאו אותה אליו.

 

רחל נפטרה ב-17 באפריל 1931, בהיותה בת ארבעים, ללא כל איש עימה, בבית החולים הדסה בתל אביב, ונקברה, כפי שביקשה בשירה "אם צו הגורל", בבית הקברות כנרת. על מצבתה חקוקות המילים מתוך שירה "מנגד" : פרוש כפים, ראה מנגד/ שמה אין בא/ איש ונבו לו/ על ארץ רבה.

 

שירה האחרון "מתי", שנמצא לאחר מותה על הכוננית בחדרה, מלמד על כי לקראת סופה חשה רחל בודדה, כשכל שנותר לה היו רק חלומותיה, וכל האנשים שבהם האמינה ובטחה נטשוה.

 

במקרה של רחל שיריה הם תרומה אדירה לארצה ולנו שקיבלנו את שירתה המיוחדת.אהבתה ותרומתה לארץ אין מי שיערער עליו.

 

 

 

 

 

 

אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/>

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי