הנה דוגמה למשפט מתוך סיפור שאני עורכת: "את יודעת שאף פעם לא בגדתי בו? את יודעת כמה אני מטייל בעולם במסגרת עבודתי, 12 ימים בחודש אני בארה"ב, נותנת שירות לחברות שצורכות את המערכות המשוכללות שהחברה שבבעלותי מוכרת, ואף פעם לא בגדתי בו".
איזה מזל שבנשימה אחת נאמר לנו שהיא נותנת שירות לחברות שצורכות את המערכות המשוכללות שהחברה שבבעלותה מוכרת. אחרת לא היינו מבינים מה קורה שם והמתח היה הורג אותנו במקום.
כתיבה כזאת מזכירה לי את היפים והאמיצים. פעם צפיתי בה. כל הזמן הם מחפשים שם אחד את השני: איפה רידג'? הוא לא היה איתך? איפה ברוק? היא הייתה כאן כרגע. איפה ת'ורן? איפה סטפני? אבל מה שבלט שם יותר הוא דחיסת המידע. מעין תמצית של הפרקים הקודמים: "כן רידג', אתה יודע שהיום מתקיימת תצוגת האופנה של החברה המתחרה שלנו, חברת טייגר, זאת שכל הזמן מנסה להפיל אותנו ולהעתיק את הדגמים המדהימים שלנו, שיוצר אותם עבורנו זה ששכרנו לא מזמן, זה שאנחנו משלמים לו כל כך הרבה כסף ושמתעסק עם הבת של המנקה. והמנקה היא לא סתם אחת. היא חברת הנעורים של הבעלים. הוא זרק אותה ולא ידע שהיא בהריון. גם אם הוא היה יודע הוא היה זורק אותה. הוא אמר לי את זה בפרק הקודם".
אז אם אתם כותבים ספר או סיפור, ולא טלנובלה, ואם אתם מספיק אמיצים, אל תגלו את הקלפים בשליפה אחת, ואל תעשו זאת בצורה כל כך שקופה. תנו לקורא לחשוב שהוא אינטליגנטי, תנו לו להיות סקרן. בנו את המתח ואת המידע בצורה חכמה. המלצות נוספות בעמוד כתיבה ספרותית
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
