פרק שירה הוא שיר עתיק בן למעלה מאלף שמונה מאות שנה . יש המייחסים את כתיבת השיר הזה לדוד המלך עליו השלום , שזכה לתואר "נעים זמירות ישראל" והידוע בכתיבת מזמוריו המקודשים : "תהלים". ויש המייחסים זאת לשלמה המלך שזכה לתואר "החכם באדם" על חוכמתו שהייתה יודעת גם בהגיגם של בעלי חיים ובצימחתם של הצמחים והזרעים ועוד. בשירה זו , כל יצור וכל תופעת טבע , החל בשמיים וכלה במדבר, הנהרות עד לברקים , מהשבלולים עד ללווייתנים , כל אחד מהם משבח ומהלל את ה' בפסוק מקראי, שטומן בחובו את תמצית קיומו או קיומה ובנוסף ,ללמד אותנו מוסר תוך כדי התבוננות במהותה של כל בריה ובריה .
מעבר לזאת , פרק שירה טומן בחובו גם סודות עמוקים וכפי שכתוב בתיקוני הזוהר ( סד' ) : " אית היכלא דניגונא - דלית לה רשותא למפתח אלא בניגונא " תרגום : יש היכל של ניגון שאין רשות לפתחו אלא בניגון.
ואכן , מסרו לנו רבותינו הקדמוניים הקדושים כי מקום מופלא וטמיר יש בשמי המרום ,אוצר גנוז הנעול על מנעול ובריח , היכל עליון רם ונסתר : "היכל הניגון" שמלאכים ושרפים בו יהלכו . ברוח קודשם , גילו לנו רבותינו הקדושים את הסוד כיצד ניתן להיכנס לתוך ההיכל : המפתח הוא באמצעות הניגון ,השירה ורינת פרק שירה .
ובאמת , פרק שירה היא השירה שכל הבריאה אומרת כל יום לפני הקב"ה , כל ברייה וברייה כפי שירתה . בתיאור מופלא , ממשיל הרב חנוך זונדל לוריא זצוק"ל בספרו : "כנף רננים " את מהות שירת הבריאה באופן הזה : שירת הבריאה היא כמו תזמורת גדולה עם כלי נגינה שונים שכל כלי נגינה נותן את קולו וביחד זה הופך להיות למוזיקה אדירה של שבח והודיה לקב"ה ,כאשר בראש התזמורת עומד המנצח הראשי שהינו האדם ? נזר הבריאה האומר את פרק שירה , שבאמירתו זו הוא נותן כוח לכל הבריאה לומר שירה . וכשהשרים והמלאכים של כל ברייה וברייה אומרים שירה , הם מקבלים שפע וחיות שאותו הם מורידים אלינו . ומכתבי האריז"ל למדים, שמכיוון שכל שפע הבא משורש ההשפעה משתלשל ויורד מעולם לעולם עד שמגיע אל המבקש , הרי שבכדי לפתוח את הצינורות לכך ,יש לו לאדם לומר את השירה הזו כהשתוקקות לבורא מעומקא דלבא . ביאור דומה בהקשר זה על מהות שירת הבריאה , כותב המבי"ט הקדוש- רבי משה ב"ר יוסף טראני זצוק"ל בספר : "בית אלוהים" שבסופו פירוש על פרק שירה . ממשיל המבי"ט הקדוש את פרק שירה באומרו כי אותם הפסוקים מתהילים שהם רוב רובו של פרק שירה ,כשהם מסודרים כפי שהם מסודרים בפרק שירה, הם כמו התווים שכל ברייה אומרת בתוך המוזיקה הזאת והאדם הוא המנצח על התזמורת , שכל ברייה וברייה אומרת את השירה הייחודית לה והאדם מחבר אותם להיות שירה נפלאה שבלעדיו ,השרים והמלאכים שלהם אינם יכולים לומר שירה - עד שהאדם יאמר השירה פה בעולמנו . ובאמת , כפי שכתבו רבותינו הקדושים (תנא דבי אליהו זוטא , כ"ה) : "אין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שאומרים ישראל שירה תחילה למטה" וכמעין זה , כותב רבי נחמן מברסלב : דע כי כל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד , לפי העשבים ולפי מקום שהוא רועה שם , כי כל עשב ועשב יש לו שירה שאומר , שזה בחינת פרק שירה ומשירת העשבים נעשה ניגון של הרועה ( ליקוטי מוהר"ן ת"ב ס"ג ) .
ממשיך המבי"ט הקדוש וכותב : אמירת פרק שירה , יש בו יתר שאת ומעלה מספר תהילים כי כל מזמור (בתהילים) יש בו סגולה להינצל מרעה או להביא טובה פרטית , ופרק שירה הוא מיוחד ומסוגל לדברים כוללים כל מיני הצלה . הרה"ג רבי מרדכי גרוס שליט"א - אב"ד "חניכי הישיבות" בני ברק , כותב במכתב הברכה שצירף לספר : "פרק שירה" - עם פירוש שירת שלמה וזה לשונו : במסכת סופרים פי"ח שלהי ה"א איתא , שכל המזכיר פסוק בעונתו, מעלה עליו כאילו בונה מזבח חדש ומקריב עליו קרבן . יש לומר דכן הוא נמי בשירה של הבריאה ,דהוי בכל עת מזכיר פסוק בעונתו, ולהכי מעלת השירה כבניית מזבח והקרבת קורבן . ומה"ט על ידי אמירת השירה בכוחו להוריד שפע טוב לעולם, כדאיתא סנהדרין דף קא ע"א : כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם , ופסוקי השירה המה פסוקים בזמנם .
למרות המעלות , הסגולות והסודות העצומים הגנוזים בפרק שירה ,אין בני דורנו קוראים ומתעסקים בו באותו אופן כמו ספר תהילים - למרות שרוב פסוקי פרק שירה מכילים פסוקים ממזמורי תהילים . אחת הסיבות האפשריות לכך היא המציאות שרוב הסידורים הקיימים אינם מכילים את פרק שירה בתוכם , עובדה שגורמת לכך שמתמעטים העוסקים בו וזה אינו נחלת הכלל. אך דא עקא , גם אלו שכן נוהגים לומר פרק שירה - אם באופן תדיר ואם באופן מזדמן ,לא כולם שולטים בכתוב ולו רק בפשוטו של מקרא ולא כל שכן בפנימיות הפסוקים . גם ישנם כאלה הסוברים , שבאמירת המזמורים עדיפה מעלת ההספק על מעלת הכוונה והם מוצאים עצמם אומרים במרוצה ובמהירות וללא התבוננות ועיון . על כך כתב הרב יחיאל מיכל אפשטיין זצ"ל בעל "ערוך השולחן" וזה לשונו : טוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה ,כגון שיש לו שעה לומר תחנונים ולא יותר , לא יאמר הרבה תחנונים בלא כוונה , וטוב יותר מעט ובכוונת הלב והוא הדין בכל הדברים כמו בלימוד תורה , באמירת תהילים וכיוצא בזה טוב מעט בכוונה מהרבה שלא בכוונה . (ערוך השולחן , או"ח א, כא) הרמח"ל בספרו : "מסילת ישרים" בפרק כ"א בדרכי קניית החסידות כותב וזה לשונו : והנה לזה צריך האדם שיתבודד בחדרו , ויקבץ כל מדעו ותבונתו אל ההסתכלות ואל העיון בדברים האמיתיים האלה , והנה ודאי שיעזרהו לזה רוב ההתמדה והעיון במזמורי דוד המע"ה , והתבוננות בם במאמרם ועניינם.
מדברים אלו נמצינו למדים כי התועלת מושגת בתנאי שהתכלית העיקרית היא ההבנה והתבוננות בפסוקים ומה עניינם . כותבים התנאים הקדושים באופן מפורש ובבחינת הבטחה , באותן הברייתות מהמשנה אשר נוהגים לומר אותן לפני פרק שירה : תניא רבי אליעזר הגדול אומר,כל העוסק בפרק שירה זה בכל יום, מעיד אני עליו שהוא בן העולם הבא ..... וגו' (ברכות, יז , ע"א) . אמר רבי , כל העוסק בפרק שירה בעולם הזה , זוכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים... וגו' ( עי' סנהדרין , צא , ע"ב ) . לכן , כפשוטו של מקרא , לא שייך "עוסק" ללא עיון והבנה מעמיקה של הפסוקים המרכיבים את פרק שירה .
יהושע אבירם זכה בסייעתא דשמייא להוציא לאור את פירוש פרק שירה המבואר- על כל רבדי הפרד"ס.http://x.2all.co.il/PerekShira
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
